סגירת שירותי דואר ישראל כחלק ממימוש הסכם אוסלו א'

מבוא

דואר ישראל החל לפעול בשטחי הגדה המערבית ורצועת עזה בשנת 1967, זמן קצר לאחר תום מלחמת ששת הימים. במסגרת הפעילות להשבת סדרי החיים האזרחיים לקדמותם נפתחו סניפי דואר בערים הגדולות, ולאחר מכן הורחב השירות בהדרגה גם למקומות יישוב קטנים יותר.

בשנת 1994, כחלק מן ההסכמים להקמת הרשות הפלסטינית, נמסרו לידיה בתי הדואר ביישובים שהועברו לאחריותה. דואר ישראל הפסיק במועד שנקבע את מתן השירות לתושבים, סגר את בתי הדואר והעביר אותם לאחריות ולהפעלה של אנשי הרשות הפלסטינית.

במאמר זה יוצגו הפעולות העיקריות שביצע דואר ישראל כחלק מפינוי בתי הדואר במהלך מימוש הסכם אוסלו א'.


אוסלו א'
 
השלב הראשון להקמת הרשות הפלסטינית, אשר נוסח בהסכם אוסלו א', סוכם בהדרגה במהלך החודשים הראשונים של שנת 1994. במסגרת הסכם זה הועברו לאחריות הרשות הפלסטינית כל היישובים הערבים בשטח רצועת עזה בנוסף לשטח העיר יריחו שבגדה המערבית. תהליך גיבוש ההסכם היה ארוך ובעייתי, ובמהלכו ארעו משברים רבים אשר העמידו לא אחת בספק את היכולת לסיימו בהצלחה.

אי הודאות שלוותה כל שלב בחתימתם וביישומם של הסכמי האוטונומיה השתקפה בשלבי הסגירה של דואר ישראל ברצועת עזה וביריחו. כוונת ישראל הייתה להעביר את משרדי הדואר כגוף חי ופעיל על מנת לאפשר הפעלה סדירה ומיידית של כל שירותי הדואר על ידי אנשי הרשות הפלסטינית. למרות זאת, לא כך התרחשו הדברים. הפלסטינים שאפו בראש ובראשונה להתנתק מהר ככל האפשר מן החסות של הממשל הישראלי ומשיטות העבודה של דואר ישראל, והעדיפו לקבל לאחריותם את בתי הדואר למרות שלא היו ערוכים להפעלתם הסדירה. מסיבה זו נסגרו למעשה משרדי הדואר במועד כניסת הסכמי האוטונומיה לתוקף, ופעילותם שותקה.
 
 
סגירת סניפי הדואר ברצועת עזה

איסוף חותמות הדואר
ביום 4 במאי 1994 חתמו בקהיר יצחק רבין, ראש ממשלת ישראל, ויאסר עראפת, ראש הרשות הפלסטינית, על הסכמי האוטונומיה. באותו יום הורה הממונה על הדואר ברצועת עזה לאסוף את חותמות הדואר מן הסניפים ובתי הדואר ברצועת עזה. הוא זכר את המהומות שפרצו באל עריש בשנת 1982, בימים האחרונים לפני פינוי סיני ומסירת השטח לידי השלטון המצרי, אשר מנעו את האפשרות לפנות באופן מסודר את הציוד מבית הדואר הישראלי בעיר, והחליט להקדים ולאסוף את החותמות מבתי הדואר ברצועת עזה.

כל החותמות (למעט שלוש שיפורטו בהמשך) רוכזו במשרדו של הממונה, במחנה המנהל ליד מחסום ארז, ובימים 16-5 במאי לא נעשה בהן כל שימוש. הן חזרו לשימוש ליום אחד בלבד (17 במאי 1994), במועד שהוכרז באופן רשמי כ"יום האחרון" לדואר ישראל ברצועת עזה.

לאחר יום 4 במאי 1994 נותרו בשימוש ברחבי רצועת עזה שלוש חותמות דואר בלבד:

חותמת עזה 11
חותמת זו המשיכה לתפקד במרכז המיון בדואר המרכזי בעזה. היום האחרון לשימוש בחותמת זו היה 10 במאי 1994, מועד בו נאספה גם היא אל משרדו של הממונה על הדואר. בימים 16-11 במאי לא נעשה בה כל שימוש, והיא הוחזרה לשימוש ליום אחד ב-17 במאי, היום האחרון של דואר ישראל ברצועת עזה.

חותמת עזה 8
חותמת זו שימשה בסניף הדואר של הממשל האזרחי בעזה, אשר פעל בצפון רצועת עזה, בשטח שלא הועבר לרשות הפלסטינית ונותר תחת ממשל צבאי ישראלי. חותמת זו שימשה עד יום 10 במאי. בימים 16-11 במאי לא נעשה בה כל שימוש, והיא הוחזרה לשימוש ליום אחד ב-17 במאי, היום האחרון של דואר ישראל ברצועת עזה.

חותמת איזור תעשייה/עזה
חותמת זו שימשה בסניף הדואר שהיה ממוקם סמוך למחסום ארז, בגבול הצפוני של רצועת עזה, בשטח שנותר תחת ממשל צבאי ישראלי. חותמת זו הייתה ככל הנראה בשימוש עד מספר ימים לפני היום האחרון הרשמי, והיא הוחזרה לשימוש ליום אחד ב-17 במאי, היום האחרון של דואר ישראל ברצועת עזה.


הפעלת סניפי דואר חדשים ברצועת עזה
זמן קצר לאחר הפעלת הסכם אוסלו א' ופינוי סניפי הדואר הישראלים שפעלו בישובים הערבים ברצועת עזה, הפעיל דואר ישראל שני סניפי דואר חדשים בצפון רצועת עזה. למעשה מדובר היה בשינוי שמם של שני בתי הדואר אשר המשיכו לפעול ברציפות באיזור שנותר תחת ממשל צבאי.
בתי דואר אלו סיפקו במידה רבה פיתרון לחוסר יכולתם של אנשי הרשות הפלסטינית להפעיל את בתי הדואר שהועברו לאחריותם. דברי הדואר היוצא של תושבי רצועת עזה נותבו באופן פרטי על ידי שליחים אל סניפי הדואר החדשים או אל בית הדואר של אשקלון, העיר הגדולה הקרובה ביותר אל רצועת עזה.

מבוא עזה
שם בית הדואר של הממשל האזרחי, אשר השתמש קודם לכן בחותמת "עזה 8", שונה מיד עם כניסת הסכם אוסלו א' לתוקף ביום 18 במאי 1994, והוא נקרא בשם "מבוא עזה" (הודעה לקהל על הכוונה לפתוח סניף זה פורסמה ביום 3 במאי 1994). 
התלבטות אם לכלול בחותמת בית הדואר את המילה צה"ל עיכבה את הכנת החותמת של בית הדואר החדש, ורק לאחר שהוחלט כי המילה צה"ל אכן תיכלל בעיצוב החותמת, היא יוצרה ונכנסה לשימוש ביום 1 ביוני 1994.
בית הדואר לא הפסיק לפעול גם בימים בהם לא הייתה ברשותו חותמת דואר. בתקופת הביניים שנמשכה כעשרים יום (מאז נלקחה ממנו חותמת "עזה 8" ביום 10 במאי ועד שהתקבלה חותמת "מבוא עזה" ביום 1 ביוני) הועברו דברי הדואר היוצא שנמסרו בסניף להחתמה בבית הדואר באשקלון.

מבוא עזה 1
בבית הדואר, אשר השתמש קודם לכן בחותמת "איזור תעשייה/עזה", הוכנסה לשימוש ביום 1 באוגוסט 1994 חותמת חדשה בשם "מבוא עזה 1". בית הדואר לא הפסיק לפעול גם בימים בהם לא הייתה ברשותו חותמת דואר. בתקופת הביניים הועברו דברי הדואר היוצא שנמסרו בסניף להחתמה בבית הדואר באשקלון.


סגירת סניף הדואר ביריחו

איסוף חותמת הדואר
יריחו הייתה העיר היחידה בגדה המערבית שהועברה לשלטון הרשות הפלסטינית במסגרת הסכם אוסלו א', ולכן תהליך סגירת השירות בה היה פשוט יותר מזה שהתרחש ברצועת עזה. ביום 9 במאי ביקר במקום הממונה על הדואר במנהל האזרחי, רשם בנוכחות אנשי הרשות הפלסטינית את המצאי בבית הדואר, ולקח את חותמת הדואר (פירוט במסמך המצורף).

יום 9 במאי הוכרז גם כיום האחרון הרשמי של שירותי הדואר הישראלי ביריחו.


הפעלת סניף דואר חדש בגדה המערבית

ביום 11 במאי 1994 פתח הממשל הצבאי הישראלי סניף דואר חדש צפונית ליריחו, בצומת הפונה לגשר אדם (ראה הודעה לקהל שפורסמה בחודש יוני 1994).  (הודעה לקהל על הכוונה לפתוח סניף זה פורסמה ביום 3 במאי 1994).
סניף זה נועד להקל במידה מסויימת את מתן שירותי הדואר לתושבי יריחו והסביבה, ולספק פיתרון לחוסר יכולתם של אנשי הרשות הפלסטינית להפעיל את בית הדואר ביריחו שהועבר לאחריותם.
ביום פתיחת הסניף בצומת אדם לא הייתה עדיין במקום חותמת דואר, והיא הוכנה והובאה לסניף רק ביום 25 במאי 1994. בתקופה בה פעל הסניף ללא החותמת הוטבעה על דברי הדואר המבויילים חותמת גומי מלבנית בה נרשם בשלוש שפות הכיתוב "נשלח מדואר צומת אדם", והם הועברו למשלוח בסניף הדואר הישראלי בעיר שכם.


הטבעת חותמות "יום אחרון" לאספנים

קביעת מועד ההחתמה
אי הוודאות שליוותה את תהליך חתימת הסכמי האוטונומיה ומועד כניסת ההסכם לתוקף מנעה פרסום מוקדם של "היום האחרון" להחתמת דברי דואר בבתי הדואר הישראלים ביריחו וברצועת עזה. רשות הדואר הישראלית פרסמה בחודש דצמבר 1993 הודעה לקהל בה הוצע לאספנים המעוניינים בחותמות אלו להעביר מראש מעטפות מבויילות אל הממונים על הדואר ביו"ש וברצועת עזה, וזאת מבלי לנקוב את תאריך ההחתמה (לחץ לקריאת המסמך המקורי).

בתחילת חודש מאי טרם נקבע מועד סיום השירות (ראה בהודעה לקהל שפורסמה ביום 3 במאי 1994). רק לאחר חתימת ההסכם, ביום 4 במאי 1994, נקבע כי "היום האחרון הרשמי" לפעילות הדואר הישראלי ברצועת עזה יהיה יום 17 במאי 1994 (זאת למרות שבפועל הופסק השירות במרבית הסניפים כשבועיים קודם לכן, ביום 4 במאי 1994). ביריחו נקבע היום האחרון הרשמי ליום 9 במאי 1994, היום בו אכן הופסק השירות.


הכנת החותמות
רוב החותמות שנאספו מבתי הדואר היו תקינות, וניתן היה להחתים בהן את המעטפות של האספנים, אולם חותמות מעטות התגלו כשחוקות ושבורות. על מנת לאפשר לאספנים לקבל מעטפות המוחתמות בצורה ברורה ונקייה, הכין השירות הבולאי עותקים חדשים של כל חותמות בתי הדואר שפונו. חותמות אלו הוכנו מיציקת גומי, ונכלל בהן תאריך קבוע - 17 במאי 1994.

בנוסף, פרסם השירות הבולאי בתחילת חודש יוני 1994 הודעה לקהל ובה הצעה לרכוש סדרה של 22 מעטפות רשמיות של השירות הבולאי ועליהן חותמות "יום אחרון" של סניפי הדואר הישראלים שנסגרו ברצועת עזה וביריחו (לחץ לקריאת נוסח ההודעה לקהל). החותמות על המעטפות האלו הודפסו בבית דפוס ולא הוטבעו ביד.

לפיכך, ניתן למצוא כיום את חותמות "היום האחרון הרשמי" באחת משלוש צורות:

1. חותמות הברזל המקוריות שנאספו מבתי הדואר.
2. חותמות הגומי שהוכנו לצורך החתמת מעטפות האספנים.
3. החותמות המודפסות שהוטבעו על סדרת המעטפות שהכין השירות הבולאי.

 

היכן הוטבעו חותמות היום הראשון הרשמי?

מבוא
לקראת סוף שנת 1994 הכריזה הרשות הפלסטינית כי ביום 1 בינואר 1995 תחודש פעילות בתי הדואר במתכונת מלאה (כולל טיפול במשלוח דואר יוצא), וזאת בעקבות הנפקת בולי דואר והכנת חותמות ביטול מתאימות (ראה לדוגמה את המסמך בקישור זה). הודעה זו נמסרה לאחר חודשים ארוכים בהם היו בתי הדואר ברצועת עזה וביריחו מושבתים, וטיפלו כמעט אך ורק בחלוקת דואר נכנס.

ביום 29 בדצמבר 1994 שלח משרד הדואר המרכזי בעזה פאקס ובו הוצגה לראשונה סדרת החותמות העתידות להיכנס לשימוש ביום 1 בינואר 1995. בהודעה נכללו 15 חותמות מטיפוס "גשר" (Bridge Type) וחותמת ביול אחת (קישור אל המסמך המקורי).  

 
מעטפות יום ההופעה
מנהלי הדואר של הרשות הפלסטינית לא הנפיקו מעטפות רשמיות לציון יום ההפעלה הראשון של בתי הדואר, וגם לא הציעו לאספנים להעביר אליהם מעטפות להחתמה. למרות זאת, מעטפות מבוילות שנשלחו אל מנהל הדואר הפלסטיני בצירוף בקשה להחתימם ביום הראשון לפעילות בתי הדואר, הוחתמו בחותמת הדואר המתאימה.

מעניין לציין כי עד כמה שידוע לא טרח איש מלבדי לבקש החתמה של מעטפות יום ראשון, ורוב המעטפות הקיימות כיום בידי האספנים הוחתמו על פי בקשתי. עובדה זו התבררה לי רק לאחר מעשה, וכאשר שלחתי את המעטפות המבויילות למנהל דואר עזה הייתי משוכנע כי אספנים וסוחרים נוספים יפעלו בדרך דומה.

רשות הדואר הפלסטינית ראתה ביום פתיחת בתי הדואר אירוע חגיגי ובעל משמעות. לפיכך הטביעו על כל מעטפה, בנוסף לחותמת הדואר, גם חותמת צד מקושטת, המציינת כי מדובר ביום הראשון לפתיחת בית הדואר. 


היכן הוחתמו מעטפות היום הראשון?
בחינת מעטפות היום הראשון העלתה את ההשערה כי למרות חותמות בתי הדואר השונים שהוטבעו עליהן, כל המעטפות הוחתמו באופן מרוכז, ככל הנראה בבית הדואר המרכזי של עזה.

ביום 1 בינואר 1995 החותמות עדיין לא הועברו אל הסניפים בערים השונות. ההחתמה במועד זה משקפת את "היום הראשון הרשמי" להפעלת דואר הרשות הפלסטינית, בעוד "היום הראשון בפועל" היה במועד מאוחר יותר, ביום 10 בינואר 1995.

השערה זו מבוססת על שתי תופעות מעניינות שהתגלו על המעטפות:
1. מעטפות שהוחתמו לכאורה בבתי דואר שונים נושאות עליהן חותמת מקושטת זהה שהוטבעה באמצעות אותו מכשיר החתמה.
2. השוואת המספרים של תוויות הרישום שהודבקו על מעטפות היום הראשון לאלו שהודבקו על מעטפות שנשלחו מאותו בית דואר במועד מאוחר יותר, מגלה דפוס התנהגות עקבי ושיטתי המעיד כי המעטפות הוכנו באתרים שונים.

שתי תופעות אלו יוסברו ביתר פירוט בהמשך המאמר. 


החותמת המקושטת שנפגמה
על מעטפות היום הראשון הוטבעו חותמות מקושטות משני טיפוסים:
1. חותמת שהוכנה במיוחד לכבוד יום הפעלת בתי הדואר, ועליה הכיתוב "יום ההנפקה הראשון".
2. חותמת היום הראשון של הנפקת בולי סדרת הנוף, אשר שימשה במקור עבור מעטפת היום הראשון שהונפקה בגרמניה ביום 1 בספטמבר 1994.




החותמת הנאה, הכוללת את דמותו של מבנה כיפת הסלע שעל הר הבית, התאימה, לדעת פקידי הדואר, לאירוע החגיגי של הפעלת בתי הדואר, והיא הוטבעה על מספר מעטפות.




בשלב זה שמו הפקידים לב כי החותמת כוללת גם את תאריך הנפקת הבולים, שהתרחש כאמור ארבעה חודשים קודם לכן. הם ניסו לתקן את הבעיה במעטפות שכבר הוחתמו, על ידי מחיקת התאריך באמצעות טיפקס.




בנוסף, כדי לאפשר את המשך ההחתמה, שייפו הפקידים את החותמת והסירו מתוכה את התאריך. כך ניתן היה להמשיך ולהטביע את החותמת על עשרות מעטפות נוספות.





בטעות, תוך כדי שיוף התאריך מתוך החותמות העשויות ברזל, נפגמה המסגרת העגולה של אחת החותמות ונוצר בה נזק המאפשר לזהות בוודאות את ההטבעות שבוצעו באמצעותה.




בחינת המעטפות השונות מעלה כי החותמת הפגומה הוטבעה על מעטפות שהוחתמו לכאורה בבתי דואר שונים, דבר המעיד כי ההחתמה בוצעה באתר אחד. ללא פגם זה ניתן היה לטעון כי כל סניפי הדואר של הרשות הפלסטינית צויידו בחותמות מקושטות, וההטבעה אכן בוצעה בבתי הדואר השונים. החותמת הפגומה מעידה כי לא זה המצב.


המספרים של תוויות הרישום
טיעון שני, המצביע על ביצוע ההחתמה של מעטפות היום הראשון באתר השונה מסניף הדואר המצויין בחותמת הביטול, מתבסס על השוואת מספרי תוויות הרישום שהודבקו על המעטפות.

בסוף חודש דצמבר, כאשר פניתי אל מנהל הדואר של עזה ושלחתי אליו את המעטפות להחתמה, ביקשתי שהמעטפות יוחתמו וישלחו מבתי הדואר השונים ביום ההפעלה הראשון, חלקן בדואר רשום וחלקן בדואר רגיל.

בנוסף, ביקשתי כי קבוצות נוספות של מעטפות ימשיכו וישלחו אלי בדואר רשום ובדואר רגיל גם ביום השני להפעלת בית הדואר ובמספר מועדים מאוחרים יותר על פי בחירת מנהל הדואר המקומי. לצורך כך הכנתי מאות מעטפות אותן ביילתי והעברתי אל מנהל דאר עזה.

בחינת המעטפות הרבות שהצטברו ברשותי העלתה כי בכל המקרים, ללא יוצא מן הכלל, תוויות הרישום שהודבקו על מעטפות היום הראשון נלקחו מגליל תוויות שונה מן הגליל ממנו נלקחו התוויות שהודבקו על המעטפות שהוכנו, לכאורה, באותו בית דואר במועד מאוחר יותר (ראה הסבר על מבנה גליל תוויות הרישום בקישור זה).

מניתוח הנתונים ניתן להבין כי כאשר קיבל בית הדואר המרכזי של עזה את מלאי תוויות הרישום, הוא חילק אותו לבתי הדואר השונים תוך שהוא שומר לעצמו גליל אחד של תוויות רישום מכל בית דואר. גליל זה שימש אותו לייצור מעטפות היום הראשון הרשמי.

על מועד המשלוח של תוויות הרישום לבתי הדואר השונים ניתן ללמוד מהשוואת שתי מעטפות רשומות שנשלחו מיריחו. בשתי המעטפות בוטלו הבולים שהודבקו עליה בביטול עט, כיוון שחותמת הביטול עדיין לא התקבלה בסניף:
1. מעטפה שנשלחה בסוף חודש דצמבר 1994. מספר הרישום נרשם בכתב יד, מאחר שתוויות הרישום עדיין לא התקבלו.




2. מעטפה רשומה שנשלחה ביום 9 בינואר 1995. על המעטפה הודבקה תווית רישום תקנית שכבר התקבלה במועד זה.






מתי הועברו החותמות לבתי הדואר השונים?
כאמור, ביקשתי ממנהל דואר עזה שימשיך לשלוח אלי מעטפות מוחתמות מבתי הדואר השונים גם ביום השני להפעלתם וגם במועדים נוספים, מאוחרים יותר. כאשר התקבלו המעטפות התברר כי המועד המוקדם ביותר (פרט ליום הראשון הרשמי) בו הוחתמו המעטפות הוא יום 10 בינואר 1995. מכאן ניתן להסיק כי החותמות הועברו לבתי הדואר ברצועת עזה וביריחו לקראת מועד זה, שהוא היום הראשון בפועל לפתיחת דואר הרשות הפלסטינית.

גם לטיעון זה ניתן למצוא תימוכין בהשוואת שתי מעטפות שנשלחו מיריחו:
1. מעטפה רשומה (שכבר הוצגה לעיל) אשר נשלחה ביום 9 בינואר 1995. הבולים שהודבקו עליה בוטלו בביטול עט, דבר המעיד כי במועד זה חותמת הביטול עדיין לא הייתה ברשות מנהל הסניף.




2. מעטפה רשומה שנשלחה ביום 10 בינואר 1995 ובה בוטלו הבולים בחותמת הביטול שהתקבלה ככל הנראה באותו יום או בסוף היום הקודם.





האם היה קיים יותר מעותק אחד לכל חותמת?
על מנת להשלים את בחינת הנושא יש להתמודד עם טענה אפשרית ולפיה הוכן יותר מעותק אחד מכל חותמת ביטול. על פי טיעון זה, אחד העותקים של החותמת הועבר מיד אל בית הדואר המתאים בעוד העותק הנוסף נותר בדואר עזה ושימש להחתמת מעטפות היום הראשון הרשמי.

ניתן לשלול טיעון זה על ידי השוואת החותמת שהוטבעה על מעטפת היום הראשון הרשמי לזו שהוטבעה על המעטפות המאוחרות יותר. בחותמת יריחו, לשם דוגמה, נפל פגם בייצור והיא פחוסה מעט בצידה הימני.




הפגם הזה ניכר הן בחותמת שהוטבעה ביום הראשון הרשמי והן בזו שהוטבעה ביום הראשון בפועל. דבר זה מעיד ללא ספק כי ההחתמה בשני המקרים בוצעה באמצעות אותו מתקן.





סיכום
ממכלול העדויות שהוצגו במסמך זה עולה כי הרשות הפלסטינית החליטה להפעיל את שירותי הדואר במועד עליו הצהירה, ביום 1 בינואר 1995, וזאת למרות שהשירות בבתי הדואר השונים החל למעשה ביום 10 בינואר 1995. לפיכך הוחתמו מעטפות היום הראשון הרשמי במרוכז, ככל הנראה בית הדואר המרכזי של עזה.



 

כמה זמן שימשו החותמות מטיפוס גשר?

מבוא
ביום 29 בדצמבר 1994 שלח משרד הדואר המרכזי בעזה פאקס ובו הוצגה לראשונה סדרת החותמות העתידות להיכנס לשימוש ביום 1 בינואר 1995. בהודעה נכללו 15 חותמות מטיפוס "גשר" (Bridge Type) וחותמת ביול אחת (קישור אל המסמך המקורי). 

בנוסף לחותמות שפורטו בהודעה זו נכנסו לשימוש בתחילת ינואר 1995 שתי חותמות נוספות, "עזה 3" ו-"עזה 4" (קישור לרשימת החותמות).


השימוש בחותמות
מאז תחילת ינואר 1995 שימשו חותמות הגשר במגוון התפקידים הרגיל, הן כחותמות ביטול, הן כחותמות הגעה והן כחותמות מעבר. בנוסף ניתן למצוא אותן על טפסים שונים דוגמת קבלות של דואר רשום.


החלפת חותמות הגשר בחותמות מתכת
החותמות מטיפוס גשר היו זמניות ושימשו פרק זמן קצר בלבד, כחודשיים עד שלושה חודשים. בתחילת חודש פברואר 1995 החלה בהדרגה החלפתן בחותמות מתכת מאיכות מעולה שיוצרו בגרמניה (קישור לרשימת החותמות).

בכל בית דואר ברצועת עזה וביריחו בו נכנסה לשימוש חותמת המתכת, היא החליפה את קודמתה. לא ברור אם חותמת הגשר הועברה לארכיון מרכזי או נותרה בחדר אחורי בסניף הדואר, אולם בכל מקרה השימוש בה הופסק לחלוטין.

בשני מקרים נמצאו דוגמאות לשימוש פילטלי מאוחר בחותמות גשר, כחמש שנים לאחר הוצאתן משימוש. חריגים אלו מעידים על הכלל, וסביר כי הטבעות אלו בוצעו כמחווה לאספן תוך שימוש בחותמות שנלקחו מהמקום בו אוכסנו.

ניתן לשער כי חל עיכוב כלשהו בהכנת חותמות המתכת אשר הוזמנו בגרמניה, ולכן, על מנת שלא לשבש את הפעלת בתי הדואר במועד שתוכנן, התבקשה מצרים לספק כפתרון ביניים את חותמות הגשר.    


בית הדואר של חוזעה
ביום 18 בינואר 1996 הוכנסה לשימוש ביישוב חוזעה שברצועת עזה חותמת דואר חדשה מטיפוס גשר. היה זה מקרה חריג בו החליפה חותמת מטיפוס גשר את חותמת המתכת אשר הוכנסה לשימוש בעת פתיחת בית הדואר, בחודש אוקטובר 1995.

לא היה כל פרסום שפרט את הסיבה להוצאת חותמת המתכת משימוש והחלפתה בחותמת מטיפוס גשר. עם זאת, בחינת הכיתוב על חותמת מאפשר להציע הסבר אפשרי להחלפה.

בהכנת חותמת המתכת בגרמניה חל שיבוש בדרך בה נרשם שמו של היישוב באותיות לועזיות, ובמקום KHUZA'A נרשם KZAZAH. החותמת השגויה נותרה בשימוש פרק זמן מסוים והוחלפה בחותמת מטיפוס גשר.

חותמת הגשר של חוזעה היא המקרה היחיד בו חותמת מטיפוס גשר היוותה חותמת קבע. היא המשיכה לשמש את סניף הדואר של חוזעה כעשר שנים, עד החלפתה בחותמת מטיפוס חדש בשנת 2006.  





 

סגירת שירותי דואר ישראל כחלק ממימוש הסכם אוסלו ב'

מבוא

דואר ישראל החל לפעול בשטחי הגדה המערבית ורצועת עזה בשנת 1967, זמן קצר לאחר תום מלחמת ששת הימים. במסגרת הפעילות להשבת סדרי החיים האזרחיים לקדמותם נפתחו סניפי דואר במקומות שונים, תחילה בערים הגדולות ולאחר מכן הורחב השירות בהדרגה גם למקומות יישוב קטנים יותר.

כחלק מן ההסכמים להרחבת שטח הרשות הפלסטינית נמסרו לידיה גם הסמכויות לניהול בתי הדואר ביישובים שהועברו לאחריותה. דואר ישראל הפסיק במועד שנקבע את מתן השירות לתושבים, סגר את בתי הדואר והעביר אותם לאחריות ולהפעלה של אנשי הרשות הפלסטינית.

במאמר זה יוצגו הפעולות העיקריות שביצע דואר ישראל כחלק מפינוי בתי הדואר במהלך מימוש הסכם אוסלו ב'.


אוסלו ב'

השלב השני להקמת הרשות הפלסטינית, אשר נוסח בהסכם אוסלו ב', סוכם בהדרגה במהלך שנת 1995. במסגרת הסכם זה הועברו לאחריות הרשות הפלסטינית מרבית היישובים הערבים בשטח הגדה המערבית. במהלך תהליך גיבוש ההסכם ארעו משברים רבים אשר העמידו לא אחת בספק את היכולת לסיימו בהצלחה.

בשלב זה כבר הייתה ברשות הפלסטינית היכולת לתת שירותי דואר נאותים לאוכלוסיה שתחת אחריותה. בתקופה שחלפה מאז חתימת הסכם אוסלו א' במאי 1994 נצבר הידע והנסיון הדרושים, הודפסו בולים, הוכנו חותמות ונקבעו הנהלים שאפשרו להעביר בצורה מסודרת יותר את האחריות על המשך שירותי הדואר במקומות בהם הפסיק דואר ישראל את פעילותו.  


סגירת סניפי הדואר בגדה המערבית

איסוף חותמות הדואר
ביום 31 באוקטובר 1995, בעקבות חתימת הסכם אוסלו ב', התקיימה פגישת חפיפה בין אנשי הדואר של הרשות הפלסטינית ובין אנשי המנהל האזרחי. בפגישה זו סוכם כי העברת האחריות הרשמית על בתי הדואר בגדה המערבית יתבצע ביום ראשון, 5 בנובמבר 1995, בשעה 14:00.
כמו כן סוכם כי פעילות בתי הדואר הישראלים תופסק ביום חמישי, 2 בנובמבר 1995, וזאת על מנת לאפשר פרק זמן מספיק לאיסוף חותמות הדואר, לרישום מסודר של המלאי בבתי הדואר ולעריכת המאזנים (ראה פירוט הסיכום במסמך המצורף). 

הטבעת חותמות "יום אחרון" לאספנים

קביעת מועד ההחתמה
אי הוודאות לגבי מועד כניסת ההסכם לתוקף מנעה פרסום מוקדם של "היום האחרון" להחתמת דברי דואר בבתי הדואר הישראלים בגדה המערבית. רשות הדואר הישראלית פרסמה בחודש יולי 1995 הודעה לקהל בה הוצע לאספנים המעוניינים בחותמות אלו להעביר מראש מעטפות מבויילות אל הממונה על הדואר ביהודה ושומרון, וזאת מבלי לנקוב את תאריך ההחתמה (לחץ לקריאת המסמך המקורי).

כחודש לאחר מכן, בסוף חודש אוגוסט 1995, פרסמה רשות הדואר הודעה לקהל בה עודכנה רשימת החותמות שהפעלתן תופסק עם כניסת ההסכם לתוקף, אולם גם במועד זה טרם נקבע יום סיום השירות (לחץ לקריאת המסמך המקורי). רק בסוף חודש אוקטובר נקבע כי "היום האחרון הרשמי" לפעילות הדואר הישראלי בגדה המערבית יהיה יום 2 בנובמבר 1995. 


הטבעת החותמות
חלק מחותמות המתכת המקוריות, שנאספו מבתי הדואר ברחבי הגדה המערבית, לא היו תקינות. לצורך החתמת מעטפות המזכרת בצורה ברורה הכין השירות הבולאי סט נוסף של חותמות, עשויות גומי.

קישור אל פירוט חותמות המתכת.

קישור אל פירוט חותמות הגומי.

מתי הוכנסו לשימוש חותמות המתכת בגדה המערבית?

מבוא
ביום 8 בנובמבר 1995, כחלק מיישום הסכם אוסלו ב', נפתחו בתי הדואר בגדה המערבית והוכנסו בהם לשימוש חותמות דואר עשויות גומי. המועד המקורי נקבע ליום 5 בנובמבר 1995, אולם נדחה עקב הירצחו של יצחק רבין, ראש ממשלת ישראל, בשעות הערב של היום הקודם - 4 בנובמבר 1995.

קישור לרשימת החותמות

השימוש בחותמות
חותמות הגומי שימשו במגוון התפקידים הרגיל, הן כחותמות ביטול, הן כחותמות הגעה והן כחותמות מעבר. בנוסף ניתן למצוא אותן על טפסים שונים דוגמת קבלות של דואר רשום.

הכנסת חותמות המתכת לשימוש
בחודשים פברואר-מרץ 1996 הוכנסו בהדרגה לשימוש חותמות מתכת מאיכות מעולה שיוצרו בגרמניה. להלן מבחר מתוך חותמות המתכת ששימשו בבתי הדואר של הגדה המערבית.

חותמות הגומי נותרו בבתי הדואר והמשיכו לשמש במקביל לחותמות המתכת החדשות. השימוש בחותמות הגומי לא הופסק, ובחלק מבתי הדואר אף הוכנסו לשימוש חותמות גומי חדשות.

 

המאבק מול רשויות הדואר של ישראל

מבוא
בדיונים שהתקיימו במהלך החודשים אפריל ומאי 1994 בין נציגי ישראל ונציגי אש"פ גובש הסכם בנושא העברת הסמכויות למתן שירותי דואר על ידי הרשות הפלסטינית. בהסכם זה גובשו, בין היתר, מספר סעיפים המתייחסים להנפקת בולי דואר.

נקבע כי הרשות הפלסטינית רשאית להנפיק בולים וחותמות דואר בכפוף להוראות הבאות (ראה את המסמך המקורי):
1. בולים יכללו רק את המונח "הרשות הפלסטינית", את העריך ואת הנושא.
2. העריך יהיה נקוב רק במטבע חוקי מוסכם הנפוץ ברצועת עזה ובאזור יריחו.

בנוסף, סוכם כי בולים אלו ישמשו רק לצורך משלוח דברי דואר בתוך שטח הרשות הפלסטינית. דברי דואר המיועדים אל מחוץ לשטחי הרשות, לישראל או לארצות אחרות, יועברו דרך ישראל כשהם מבויילים בבולים ישראלים.


הדפסת בולים בניגוד להסכם
כבר בשלב מוקדם נוצרו חיכוכים בין הצדדים לגבי דרך מימוש ההסכם. בולי הדואר שהזמינה הרשות הפלסטינית בגרמניה עוצבו כך שסתרו את סעיפי ההסכם. על בולי אחת הסדרות נרשמה המילה "פלסטין" במקום "הרשות הפלסטינית" ובכל הבולים העריך ננקב במטבע בשם "מיל". מטבע זה לא היה קיים כלל מאז תום המנדט הבריטי על ארץ ישראל, וכל מטרתו הייתה ליצור מצג ולפיו ממשיכה הרשות הפלסטינית את הרצף של "פלשתינה" המנדטורית.

ישראל מחתה על הפרת ההסכם, ולא הסכימה לאשר את השימוש בבולים אלו.


ניסיונות לגיבוש פתרונות ביניים
ביום 13 בדצמבר 1994, לקראת מועד ההפעלה של בתי הדואר הפלסטינים אשר תוכנן ליום 1 בינואר 1995, התקיימה פגישה בין נציגי הדואר של הרשות הפלסטינית ובין אנשי רשות הדואר של ישראל (ראה את המסמך המקורי).

אנשי הרשות הפלסטינית ביקשו לאשר את השימוש בבולים שהודפסו למרות הפגמים שבהם "אשר ודאי יתוקנו במהדורה הבאה". מנהל אגף התפעול ברשות הדואר ציין כי לא ניתן לאשר את הבולים, אשר אינם תואמים את הסכם קהיר.

הוצע לפלסטינים לבחון שני פתרונות ביניים להעברת הדואר ללא שימוש בבולים הבעייתיים:
1. לחזור ולהשתמש בבולים ישראלים שימכרו לרשות הפלסטינים במחיר נמוך מערכם הנקוב.
2. להשתמש במכונות ביול עם גלופה של הרשות הפלסטינית.

נציג הרשות הפלסטינית דחה את ההצעה לחזור ולהשתמש בבולים ישראלים, אולם קיבל בברכה את ההצעה להשתמש במכונות ביול וביקש לקבל בהקדם עשר מכונות.
במכתב ששלחה רשות הדואר הישראלית ביום 24 בינואר 1995 אל מנכ"ל משרד הדואר ברשות הפלסטינית נמסר כי רשות הדואר מוכנה לספק 15 מכונות ביול ללא כל תמורה. סכומי ההטבעה במכונות הביול יופיעו בשקלים ישראלים (ראה את המסמך המקורי).

חותמות הביול הוכנו ונמסרו לאנשי הרשות הפלסטינית (ראה פירוט בקישור הזה).

למרות זאת ההסדר המבוסס על מכונות הביול לא הופעל. מר יצחק רבין, ראש ממשלת ישראל, הבטיח ליאסר ערפאת להכשיר את הבולים הבעייתיים באמצעות הוספת הדפס רכב של המטבע "פילס" על גבי המילה "מילס" שהודפסה במקור. בעקבות זאת הודיעו נציגי הדואר של הרשות הפלסטינית כי על פי הנחייתו של יאסר ערפאת הם מנועים מלהפעיל את מכונות הביול לפני כניסתם של הבולים הפלסטינים לשימוש (ראה את המסמך המקורי).


התאמת הבולים לרוח ההסכם
בהמשך להבטחתו של ראש ממשלת ישראל להכשיר את הבולים אם ישונה הערך הנקוב שלהם באמצעות הדפס רכב (דהיינו "פילס" במקום "מיל"),  הזמינה הרשות הפלסטינית בגרמניה הדפסה מחודשת של סדרות הבולים הראשונות, הפעם בתוספת הדפס הרכב המתאים. הבולים הודפסו והונפקו ביום 10 באפריל 1995.

כאמצעי בטחון, למקרה שהבולים המתוקנים לא יודפסו במועד, הכינה הרשות הפלסטינית חותמות גומי קטנות ועליהן המילה "פילס". הכוונה הייתה להטביע את החותמות האלו על הבולים הקיימים ולשנות בדרך זו את הערך הנקוב שלהם. בסופו של דבר בוצעה ההדפסה של הבולים המתוקנים בגרמניה במועד, ולא היה צורך להשתמש בחותמות הגומי.

מנהל בית הדואר ביריחו, שקיבל את החותמת מן הדואר המרכזי בעזה,  הטביע כמחווה את חותמת הגומי על כמות מסויימת של בולים, אשר חלקם שימש לביול מכתבים שנשלחו דרך בתי דואר שונים ביריחו וברצועת עזה. כל הבולים הנושאים את חותמת הגומי עם המילה "פילס" מקורם בדואר יריחו (ראה תיאור מפורט של הבולים).

משלוח דואר אל מחוץ לשטחי הרשות הפלסטינית 
הוספת הדפס הרכב על בולי הרשות הפלסטינית פתרה את הפרת ההסכם בכל הנוגע לתוכן הבולים, אולם לא שינתה את המצב בכל הקשור למשלוח דברי דואר אל מחוץ לשטח הרשות הפלסטינית. ההסכם המקורי ולפיו דברי דואר כאלו חייבים להיות מבויילים בבולים ישראלים נותר בתוקף.

בחודשים הראשונים לפעילות דואר הרשות הפלסטינית העלימה ישראל עין מהפרות של ההסכם, והעבירה מכתבים שנשלחו אל ישראל ואל ארצות חוץ גם כאשר הם היו מבויילים בבולים של הרשות.

בחודש יולי, בעקבות הנחייה של הדרג המדיני, הוחלט להגביר את הפיקוח ולעמוד על מילוי ההסכם. רשות הדואר פרסמה ביום 11 ביולי 1995 הודעה לקהל ובה רענון של נוסח ההסכם והנחייה להתייחס אל מעטפות המבויילות בבולים של הרשות הפלסטינית כאל מכתבים לא מבויילים. פקידי הדואר הישראלים הונחו להחזיר מכתבים כאלו אל השולח בדרישה להדביק בולים ישראלים (ראה את ההודעה המקורית).

על המעטפות הוטבעה חותמת גומי "מוחזר לשולח, נא להדביק בולי דואר" (ראה פירוט בקישור זה).

חתימת הסכם דואר עם ישראל 
כחלק מהסכם אוסלו ב' הורחב השטח שנמסר לידי הרשות הפסלטינית, והוא כלל את כל היישובים הערבים בגדה המערבית. בנוסף, נחתם הסכם דואר עם מדינת ישראל ונקבעו דרכי ההתחשבנות על העברת דברי הדואר באמצעות דואר ישראל (ראה: סיכום פגישת חפיפה, הנחיות מנהל אגף התפעול).

בנוסף, סוכם כי ניתן יהיה לבייל מכתבים המיועדים אל מחוץ לשטח הרשות בבולים של הרשות הפלסטינית. הודגש כי הכוונה היא רק לאותם בולים התואמים את נוסח הסכם קהיר, וכי מכתבים שעליהם בולים לא תקפים יוחזרו לשולח (ראה: הנחיות מנהל אגף התפעול, הודעה לקהל 130/95, הודעה לקהל 133/95).

אנשי הרשות הפלסטינית התחייבו שלא למכור עוד בבתי הדואר את הבולים הבעייתיים.  


העלמת הבולים הבעייתיים 
עם הפעלת הסכם אוסלו ב' ביום 8 בנובמבר 1995, וכחלק ממנו התאפשר משלוח מכתבים הנושאים בולים של הרשות הפלסטינית אל מחוץ לשטח הרשות, החלו פקידי הדואר של הרשות הפלסטינית להקפיד שלא להעביר מכתבים שעליהם הודבקו בולים בעייתיים. בחלק מן המקרים בהם נעשה ניסיון לבחון את גבולות המערכת הוחזרו המכתבים על ידי פקידי הרשות בתוספת הודעה כי ישראל מחזירה מכתבים כאלו לשולח.

במקרים אחרים העדיפו פקידי הרשום לפתור את הבעיה על ידי כיסוי הבולים הבעייתיים במדבקות לבנות עליהם הוטבעה חותמת "הרשות הפלסטינית - דמי הדואר שולמו" (ראה פירוט בקישור זה).

ידועים גם מקרים בהם הוסתרו הבולים הבעייתיים על ידי הדבקת בול חוקי (ראה פירוט בקישור זה).

הטבעת חותמת מחאה בשנת 2001  
בסוף שנת 2000 פרץ ברחבי הרשות הפלסטינית גל של אירועים אלימים, אשר כונה בשם "האינתיפדה השנייה". ישראל הגיבה על אירועים אלו בהטלת הגבלות שונות על הרשות הפלסטינית, כולל ביטול הקלות בתחום משלוח דברי דואר שבוצע בניגוד להסכמים שנחתמו.
בתגובה, הטביע דואר הרשות הפלסטינית חותמת מיוחדת על דברי הדואר שנחסמו על ידי ישראל.

משרד הדואר והתקשורת - מנהלת הדואר.
אנו מצטערים על אי יכולתנו להעביר את הדואר אל המדינות הערביות וזאת עקב סירובן של שלטונות הכיבוש לאפשר את העברת הדואר.

דוגמה נוספת למעטפה עליה הוטבעה החותמת.

 

חותמות הביול שלא הופעלו.

מבוא
בדיונים שהתקיימו במהלך החודשים אפריל ומאי 1994 סוכם, בין היתר, כי הבולים אותם תדפיס הרשות הפלסטינית ישמשו רק לצורך משלוח דברי דואר בתוך שטח שבאחריותה. דברי דואר המיועדים אל מחוץ לשטחי הרשות, לישראל או לארצות אחרות, חייבים על פי ההסכם להישלח דרך ישראל ולהיות מבויילים בבולים ישראלים.

ביום 13 בדצמבר 1994, לקראת מועד ההפעלה של בתי הדואר הפלסטינים אשר תוכנן ליום 1 בינואר 1995, התקיימה פגישה בין נציגי הדואר של הרשות הפלסטינית ובין אנשי רשות הדואר של ישראל. בפגישה זו הוצע לפלסטינים לרכוש בולים ישראלים במחיר נמוך מערכם הנקוב, אולם נציג הרשות הפלסטינית דחה את ההצעה.  הוא טען שמכירת הבולים הישראלים תיתקל בהתנגדות חריפה של האוכלוסיה הפלסטינית (ראה את המסמך המקורי).

הצעה להשתמש במכונות ביול
על מנת לפתור את בעיית המשלוח של דברי דואר אל מחוץ לשטחי הרשות הפלסטינית הועלתה על ידי דואר ישראל ההצעה להשתמש במכונות ביול בהן תותקן גלופה של הרשות הפלסטינית. הצעה זו התקבלה בברכה על ידי נציגי הרשות, והם ביקשו לקבל בהקדם האפשרי עשר מכונות ביול. במכתב ששלחה רשות הדואר הישראלית ביום 24 בינואר 1995 אל מנכ"ל משרד הדואר ברשות הפלסטינית נמסר כי רשות הדואר מוכנה לספק 15 מכונות ביול ללא כל תמורה. סכומי ההטבעה במכונות הביול יופיעו בשקלים ישראלים (ראה את המסמך המקורי).

החתמות המחווה
גורמים בדואר הפלסטיני, אשר הכירו אותי היטב וידעו שאני מתעניין בכל חידוש בתהליכי העבודה, שלחו אלי בתחילת שנת 1995 סדרה בת 15 חותמות, אחת מכל מכונת ביול. החותמות הוטבעו כמחווה עם סכום אפס, והן נשאו תאריכים שונים.

את פירוט חותמות הביול ניתן למצוא במסמך זה

אין לייחס כל חשיבות לתאריך המופיע בחותמת. כל החותמות הוטבעו באתר אחד וניכר כי לא נעשה כל ניסיון לשנות את מצב המכונה ולהתאים את התאריך למועד ההחתמה.

בהמשך, לפי בקשתי, נשלחו אלי מספר סדרות נוספות של חותמות המכונה, ובכולן מצב המחיר והתאריך היה זהה. החתמות מחווה אלו מהוות תיעוד יחיד לעיצוב של חותמות הביול.

מדוע לא הופעלו מכונות הביול?
מנהיגי הרשות הפלסטינית ניסו באותה תקופה לאשר את השימוש בבולים אותם הדפיסו, ואשר עוצבו במתכונת אשר הפרה את ההסכם עליו חתמו עם ישראל. כמחווה של רצון טוב הבטיח מר יצחק רבין, ראש ממשלת ישראל, ליאסר ערפאת להכשיר את הבולים הבעייתיים באמצעות הוספת הדפס רכב של המטבע "פילס" על גבי המילה "מילס" שהודפסה במקור.

בעקבות זאת הודיעו נציגי הדואר של הרשות הפלסטינית כי על פי הנחייתו של יאסר ערפאת הם מנועים מלהפעיל את מכונות הביול לפני כניסתם של הבולים הפלסטינים לשימוש (ראה את המסמך המקורי).

מצב זה נמשך עד חודש נובמבר 1995, מועד בו הופעל הסכם אוסלו ב'. בהסכם זה הותר לבייל בבולים פלסטינים גם מכתבים המיועדים אל מחוץ לשטחי הרשות.

במצב זה לא היה עוד צורך במכונות הביול, והן נגנזו מבלי שיופעלו כלל.   


 

מכירת בולי הרשות הפלסטינית

בולי הרשות הפלסטינית, שהודפסו בגרמניה, הוצעו למכירה ישירות על ידי הסוכן בגרמניה שייצג את בית הדפוס ואת הרשות הפלסטינית. בנוסף, נמכרו הבולים גם בבתי הדואר בשטח הרשות הפלסטינית.

מסיבה בלתי ברורה לא כל הבולים שהודפסו הוצעו למכירה בבתי הדואר. שניים מן הבולים הראשונים שהונפקו ניתן היה לרכוש רק מן הסוכן בגרמניה. מתכונת זו לא איפשרה לאספנים לרכוש סדרות מלאות של בולים בבתי הדואר, אלא חייבה אותם לבצע את הרכישות באפיקים הבולאיים בלבד.  

הבולים הראשונים של הרשות הפלסטינית

מדיניות זו הופעלה על שלושה מבין בולי הסדרות הראשונות שהונפקו בשנת 1994.

האחד היה בול מסדרת הנשרים שערכו הנקוב הוא 50 מילס.

השני היה בול מסדרת הנשרים שערכו הנקוב הוא 250 מילס.

השלישי היה בול מסדרת הנוף שערכו הנקוב הוא 40 מילס.

כאשר התברר לי שאין אפשרות לרכוש את הבולים האלו בבתי הדואר, החלטתי לבייל מספר מעטפות בבולים החסרים, וזאת על מנת להבטיח כי גם הם יהיו לשימוש אמיתי בבתי הדואר. את המעטפות הכנתי לאורך השנים, כך שניתן למצוא מעטפות המבויילות בבולים אלו מתקופות שונות.   

להלן מספר מעטפות כדוגמה:

שימוש בבול מסדרת הנשרים בערך נקוב של 50 מילס.

שימוש בבול מסדרת הנשרים בערך נקוב של 250 מילס.

שימוש בבול מסדרת הנוף בערך נקוב של 40 מילס.

שימוש בשניים מן הבולים גם יחד על מעטפה אחת.

סדרת חג המולד לקראת שנת 2000

סדרת הבולים שהונפקה לכבוד חג המולד בחודש דצמבר 1999 הונפקה בשתי מהדורות שונות, אשר רק אחת מהן נמכרה בבתי הדואר בשטח הרשות הפלסטינית.

הבולים הרגילים הודפסו בארבעה צבעים.

הבולים החגיגיים, שלא הוצעו למכירה בבתי הדואר, הודפסו בחמישה צבעים, כולל צבע כסף. הצבע הנוסף הודפס רק על שני הבולים הימניים בכל גיליון.

מהשוואה בין מיקום נקודות ה"רמזור" המודפסות בשולי הגילונות עולה כי לא מדובר בהדפס רכב בצבע כסף שנוסף על חלק מן המהדורה המודפסת (אם זה היה המצב, ארבע הנקודות הרגילות היו באותו מיקום בשני הגיליונות). המדובר בהדפסה חדשה לחלוטין, עבורה הוכנו גלופות נפרדות.

דוגמה למעטפת יום ראשון של הבולים הרגילים.

דוגמה למעטפת יום ראשון של הבולים עם צבע כסף.

הבולים, שיום ההנפקה הרשמי שלהם היה 8 בדצמבר 1999, החלו להימכר בבתי הדואר מספר ימים קודם לכן, דבר שאפשר הכנת "מעטפות יום ראשון" מקומיות כבר ביום 4 בדצמבר 1999.  

 

קווי דואר נע שלא הופעלו

מבוא

במחצית שנת 1997, כשנה וחצי לאחר תחילת יישום הסכמי אוסלו ב', פעלו בשטח הרשות הפלסטינית בגדה המערבית כמה עשרות בתי דואר שהיו ממוקמים בערים ובמקומות היישוב הגדולים. מנהלי הדואר ביקשו להרחיב את השירות גם למקומות יישוב קטנים יותר, ולהנהיג בכפרי הגדה המערבית שירות של דואר נע. 

על פי מודל זה, הפועל במדינת ישראל מאז תחילת שנות החמישים, יוצא רכב מאחד מבתי הדואר המרכזיים ופוקד במהלך היום מספר יישובים לאורך נתיב מתוכנן מראש. בכל יישוב חונה הרכב לפרק זמן קצר, ומשמש כסניף דואר מקומי המקבל ומוסר דברי דואר. במתכונת זו פעל דואר ישראל גם ברצועת עזה, שם הופעל קו "קטע עזה" עד יום 4 במאי 1994, מועד בו נסגר עם תחילת יישום הסכמי אוסלו א'.


קווי דואר נע בגדה המערבית
הרשות הפלסטינית תכננה להפעיל מבית הדואר של רמאללה שני קווים של דואר נע. חותמות מתאימות הוכנו עבור קווים אלו, שנקראו בשמות "דואר נע 1" ו-"דואר נע 2". לא ידוע מה היה צריך להיות מסלול נסיעתם ואילו יישובים היו קווים אלו צריכים לשרת.

על פי שיטת העבודה בה פעלתי, הוחזקו דרך קבע במשרדו של הממונה על דואר רמאללה עשרות מעטפות מבויילות, בצירוף בקשה לשלוח חלק מהן בכל פעם בה יופעל בית דואר חדש בגדה המערבית. הודות לכך, למרות שלא התפרסמה כל הודעה רשמית לקראת הפעלת השירות, נשלחו אלי מעטפות שהוחתמו בחותמות היום הראשון להפעלת השירות.  

ביום 28 ביוני 1997 נשלחו המעטפות עליהן הוטבעה חותמת "דואר נע 2". למחרת, ביום 29 ביוני 1997, נשלחו המעטפות עליהן הוטבעה חותמת "דואר נע 1".

המעטפות הוחתמו ונשלחו בבית הדואר ברמאללה, כפי שניתן ללמוד מתוויות הדואר הרשום שהודבקו על המעטפות.

אחרית דבר
בדיעבד התברר כי חותמת היום הראשון לפתיחת שירות הדואר הנע הייתה גם חותמת היום האחרון של השירות. למעשה השירות לא הופעל כלל, והמעטפות שנשלחו אלי מדואר רמאללה מהוות תיעוד בולאי יחיד לקיומן של חותמות הדואר הנע.