רקע
אני אספן, חוקר ומתעד, העוסק זה שנים רבות בתחום תולדות הדואר של ארץ ישראל. אזור סוער זה של העולם עמד לאורך כל תולדותיו במוקד של מאבקים אלימים ושל חילופי שלטון, אשר השפיעו כמובן גם על הפריסה והטיב של שירותי הדואר שניתנו לתושבים.
קצב האירועים ומידת השפעתם על חיי התושבים הלכו וגברו עם השנים, ובמיוחד מאז מחצית המאה ה-19. האימפריה העות'מאנית אשר הגיעה לסוף דרכה בת 400 השנים תוך שהיא נכנעת להשפעתן של המעצמות הזרות, הכיבוש הבריטי ושלושים שנות שלטון המנדט שבאו בעקבותיו, והמאבק הישראלי-ערבי שהתלקח מאז החלטת האומות המאוחדות על חלוקת הארץ, כל אלו הותירו את חותמם על ההיסטוריה ועל תולדות הדואר של ארץ ישראל.
עובדת היותי בן התקופה נתנה לי את האפשרות לתעד מכלי ראשון את השפעת חילופי הממשל בדור האחרון. הייתי עד בשנת 1967 לצירוף שטחי רצועת עזה והגדה המערבית למדינת ישראל כחלק מן הניצחון במלחמת ששת הימים, ועסקתי שנים רבות בחקר ובתיעוד שירותי הדואר באזורים אלו. את מחקרי על התקופה הישראלית ועל התקופות שקדמו לה סיכמתי בעשרות מאמרים ובמספר ספרים שהוצאתי לאור, ובהם הצגתי את הממצאים שליקטתי ואת המסקנות אליהן הגעתי תוך לימוד ממצאים אלו.
היה זה אך טבעי שאמשיך בפעילות מחקרית זו גם בתקופה בה החל מימוש הסכמי אוסלו, וחלק מן השטחים הועבר לאחריות הרשות הפלסטינית. הייתה זו הזדמנות של "פעם בחיים" לתעד בזמן אמת את תהליך הקמת שירות דואר של מדינה חדשה.
הקמת דואר הרשות הפלסטינית
בתחילת שנת 1994, עם פרסום התוכניות הראשונות להקמת הרשות הפלסטינית ולהעברת השטחים הראשונים לסמכותה, התחלתי לעקוב באופן צמוד אחר התפתחות תוכניות אלו והמועד למימושן. במיוחד עקבתי אחר אותן פעילויות אשר הייתה להן השפעה על מתן שירותי הדואר בשטחים ששינו בעלות.
בניגוד לנהלים המסודרים והקבועים של דואר ישראל, בהם הסתייעתי בתיעוד תהליכי הסגירה של בתי הדואר הישראלים, לא פרסמה הרשות הפלסטינית שום הודעה לגבי השינויים העתידים לקרות בפעילות הדואר בשטחה. לא הייתה כל דרך לקבל מראש אינפורמציה על פתיחת בתי דואר, הכנסה לשימוש של חותמות חדשות, או כל שינוי אחר בהיקף ובטיב הפעילות.
מקורות האינפורמציה היחידים שעמדו לרשותי התבססו על אחת הדרכים הבאות:
1. ביקורים מזדמנים בסניף הדואר של יריחו (ורק בסניף זה).
2. שיחות טלפוניות והתכתבות עם מנהלי הדואר הפלסטיני ופקידיו ברחבי רצועת עזה והגדה המערבית.
3. ניתוח לאחר מעשה של המעטפות שנשלחו בדואר הפלסטיני, הן המעטפות המסחריות שעלה בידי להשיג והן המעטפות הרבות שאני יזמתי את המשלוח שלהן.
כהרגלי לאורך השנים, הכנתי כמות גדולה של מעטפות מבויילות והעברתי אותן מראש אל האחראים על שירותי הדואר. ביקשתי שהם יחתימו את המעטפות במועדים מסויימים וישלחו אותן בדואר. כך עשיתי על מנת לקבל את חותמות היום האחרון לפעילות הדואר הישראלי, וכך עשיתי גם על מנת לתעד את פתיחת בתי הדואר של הרשות הפלסטינית.
לאחר מעשה התברר לי להפתעתי כי הייתי היחיד אשר פעל בשיטתיות על מנת לתעד את פתיחת בתי הדואר של הרשות הפלסטינית. היה זה ניגוד גמור למה שהתרחש בשנת 1967, כאשר עשרות סוחרים ואספנים הכינו מאות ואלפי מעטפות שתיעדו את פתיחת בתי הדואר הישראלים בשטחי הגדה המערבית ורצועת עזה. בשנת 1995 לא עשה זאת איש מלבדי.
מעטפות "מסחריות" לעומת מעטפות "פילטליות"
99% מן המעטפות ששימשו אותי לצורך המחקר התיעודי שערכתי הן "פילטליות", ואילו לא יזמתי את המשלוח הן לא היו קיימות. עובדה זו זכתה לא אחת לביקורת.
אין חולק על כך שבמצב אידיאלי עדיף היה לבסס את המחקר על מעטפות "מסחריות" בלבד, כאלו שנשלחו כחלק מפעילות הדואר הרגילה בתקופה בה מדובר. עם זאת, חייבים המבקרים לשאול את עצמם האם ניתן היה בפועל לנהל מחקר תיעודי זה עם מעטפות מסחריות בלבד.
התשובה היא חד משמעית - לא!
היקף הפעילות של דואר הרשות הפלסטינית בראשית תקופת פעילותו היה נמוך ביותר. חלק מן השירותים אותם הציע לא זכו לביקוש כלל ובבתי דואר לא מעטים כמעט ולא הייתה פעילות.
בזכות המשלוח היזום של מעטפות "פילטליות" ניתן כיום לשקף את מגוון הפריטים והחותמות שהכין דואר הרשות הפלסטינית, ולהציג בפני אספן תולדות הדואר את מלא היקף השירותים אותם תוכנן להפעיל. יש לשקול את החיסרון שביוזמה ה"פילטלית" לעומת התיעוד המיוחד והבלעדי שלא ניתן היה להגיע אליו בדרך אחרת.
שיטת העבודה
כאמור, לאורך כל השנים בהן עסקתי בתיעוד תולדות הדואר של ארץ ישראל, יזמתי משלוח של מעטפות בצינורות הדואר הרגילים, תוך שאני מנסה להפעיל את כל שירותי הדואר שהוצעו לציבור. כך עשיתי גם כאשר תיעדתי את שירותי הדואר הפלסטינים.
בסוף שנת 1994 התבשרנו על הופעת הבולים של הרשות הפלסטינית, אשר הודפסו בגרמניה והופצו על ידי סוחרי בולים בעולם ובארץ. התחלתי לרכוש את הבולים האלו ממקורות שונים, הן מן הסוכן של בית הדפוס והרשות בגרמניה והן מסוחרים ישראלים. צברתי מלאי של בולים והמתנתי למועד הפעלת חותמות הדואר בבתי הדואר ברצועת עזה וביריחו.
מאחר ולא ידעתי מתי יופעלו החותמות, איזה בתי דואר יפתחו ולמי ניתן יהיה לפנות על מנת לקבל את השירות, נערכתי בצורה היסודית והרחבה ביותר שניתן. רכשתי אלפי מעטפות ריקות, אותן חילקתי לקבוצות שונות, כפי שיפורט בהמשך. לאחר רישום הכתובת וסוג השירות המבוקש על כל מעטפה, הכנתי עבור כל בית דואר פוטנציאלי חבילה שהכילה תמהיל מגוון של מעטפות.
כאמור, על מנת לקבל תמונה רחבה ומדוייקת ככל האפשר של המצב בדואר הפלסטיני, ועל מנת לתעד את מגוון השירותים שהוצעו לציבור, הכנתי מעטפות מסוגים שונים:
מועד המשלוח: כאשר העברתי למנהלי הדואר ברשות הפלסטינית את חבילות המעטפות למשלוח, ביקשתי כי לא ישלחו את כולן ביום אחד. חלק מן המעטפות יוחתמו וישלחו ביום הראשון להפעלת בית הדואר, ואילו יתר המעטפות ישלחו בהדרגה לאורך הימים הבאים לפעילות בית הדואר. כך עלה בידי ללמוד על היקף הפעילות של אותו בית דואר, וזאת על ידי בחינת מספרי תוויות הרישום שהודבקו על המעטפות.
סוג השירות: ביקשתי ממנהלי הדואר שחלק מן המעטפות ישלחו בדואר רגיל וחלק בדואר רשום (כדי לבחון את שיטת הרישום). חלק מן המעטפות שלחתי בדואר אקספרס, וביקשתי שיטפלו במעטפות גדולות כמו בחבילה.
הביול: לאורך כל התקופה בה עקבתי אחר פעילות הדואר הפלסטיני (בשנים 1994 - 2001), רכשתי כמות גדולה מאוד של בולים, הן בבתי הדואר המקומיים והן ישירות מן המדפיס בגרמניה. חלק מן המעטפות העברתי אל מנהלי הדואר כשהן מבויילות, וזאת על מנת להבטיח שימוש בכל סוגי הבולים שהונפקו. חלק אחר מן המעטפות העברתי אל מנהלי הדואר כשהן לא מבויילות (בצירוף המחאות דואר לכיסוי העלות), וביקשתי שיודבקו עליהן מגוון של בולים מהמלאי המצוי בבית הדואר. כך למדתי איזה בולים נמכרים בפועל בבתי הדואר השונים.
היעד: על המעטפות טרחתי לרשום מגוון גדול מאוד של יעדים. חלק מן המעטפות נשלחו אל כתובתי הפרטית בישראל, וחלק נשלחו אל כתובות של ידידים בחו"ל, אשר דאגו לקבל את המעטפות ולהחזירן אלי. במקרים רבים שלחתי את המעטפות בדואר רשום אל כתובות שאינן קיימות, הן בתוך שטח הרשות הפלסטינית והן במגוון יעדים ברחבי תבל. מרבית המעטפות הוחזרו אל השולח ואפשרו לי ללמוד על טיב קשרי הדואר של הרשות הפלסטינית עם מדינות שונות, כולל ארצות ערב.
חוקיות המשלוח: לא אחת ניסתי לבחון את גבולות המערכת, ואת הדרך בה היא מגיבה להפרות של נהלי המשלוח. בתקופה בה היו בולי הרשות הפלסטינית תקפים לביול רק בתוך יריחו ורצועת עזה שלחתי מעטפות ועליהן בולים פלסטינים אל כתובות בישראל ובחו"ל. בתקופות אחרות הדבקתי על המעטפות בולים פלסטינים מן ההנפקות שהוחרמו על ידי ישראל.
חבילה זו הוכנסה אל מעטפה גדולה (ראה דוגמאות) בצירוף מכתב נלווה, באנגלית ובעברית, ובו פרטתי את השירות שאני מבקש לקבל.
כאמור, לאורך השנים הכנתי אלפי מעטפות מסוגים שונים והעברתי אותן מראש אל האחראים על הדואר בגדה המערבית וברצועת עזה. הפעילות כולה נוהלה באמצעות הדואר, ולמעט מספר ביקורים בבית הדואר של יריחו (אליו הגעתי בשלהי תקופת השלטון הישראלי), לא נכחתי באף אחד מן המקומות בהן הוחתמו המעטפות.
לאחר כל סבב של העברת מעטפות למנהלי הדואר הפלסטיני המתנתי בקוצר רוח לקבלת המענה. המעטפות חזרו אלי בכמה נתיבים שונים:
1. מעטפות שנשלחו אל כתובתי הפרטית הגיעו אלי באמצעות דואר ישראל.
2. מעטפות שנשלחו אל חברים בחו"ל הוחזרו אלי במרוכז על ידי הנמענים בתוך מעטפות גדולות.
3. מעטפות שנשלחו אל כתובות לא קיימות, וחזרו אל "השולח" באחד מבתי הדואר הפלסטינים, הוחזרו אלי במרוכז על ידי מנהל בית הדואר בתוך מעטפה גדולה (ראה דוגמאות).
תיעוד היום הראשון להפעלת דואר הרשות הפלסטינית
בחודש דצמבר 1994 שלחתי אל מנהל הדואר המרכזי ברצועת עזה חבילה גדולה ובה מאות מעטפות מסוגים שונים המחולקות לקבוצות על פי בתי דואר. במכתב הנלווה ביקשתי להחתים את המעטפות ולשלוח אותן ביום הראשון להפעלת בית הדואר ביישוב (ראה דוגמה למכתב בקשה).
בנוסף, ביקשתי להחתים להחתים ולשלוח קבוצה נוספת של מעטפות ביום השני לפעילות הדואר ביישוב (ראה דוגמה למכתב הבקשה).
התוצאה הייתה טובה מאוד, ואף עלתה על המצופה. המעטפות שנשלחו אלי הוחתמו בחותמות מטיפוס גשר, אשר שימשו את הדואר הפלסטיני תקופה קצרה של כחודשיים בלבד והוחלפו בחותמות מתכת מתוצרת גרמניה. מאחר והפעילות הכללית של הדואר בחודשים הראשונים הייתה מועטה מאוד, ואני הייתי היחיד שטרח לתעד באופן שיטתי את פתיחת בתי הדואר הפלסטיני, המעטפות שיזמתי מהוות את עיקר התיעוד של חותמות נדירות אלו (ראה דוגמה חריגה למכתב מסחרי מתקופה זו).
לאחר מעשה התברר כי הבקשה להחתים את המעטפות גם ביום השני לפעילות הדואר הייתה בעלת חשיבות ראשונה במעלה. בזכות זאת עלה בידי לתעד את שני השלבים להפעלת בתי הדואר, הן את היום הראשון הרשמי (1.1.1995) והן את היום הראשון בפועל (10.1.1995).
תיעוד פעילויות נוספות של דואר הרשות הפלסטינית
המשכתי לשלוח קבוצות של מעטפות אל מנהלי הדואר האזוריים וביקשתי שישלחו אותן בעת פתיחת סניפי דואר חדשים. כך עלה בידי לתעד שורה ארוכה של אירועים בפעילות דואר הרשות הפלסטינית.
1. פתיחת בתי דואר נוספים ברצועת עזה.
2. פתיחת בתי הדואר בגדה המערבית במסגרת הסכמי אוסלו ב'.
3. פתיחת בתי דואר נוספים בגדה המערבית.
4. פתיחת קווי דואר נע בגדה המערבית (שלא הופעלו).
5. התפתחות המאבק עם דואר ישראל.
בחלק קטן מן המקרים צרפתי הנחיות מדוייקות לגבי תאריכי המשלוח של המעטפות. במרבית המקרים בקשתי באופן כללי לשלוח את המעטפות ביום הפעלת בית דואר חדש, או מיד עם הגעתן למנהל בית הדואר. במקרים אלו בחירת מועד המשלוח נעשתה על ידי מנהל בית הדואר המקומי (ראה דוגמה למכתב עם הנחיות).
בחלק מן המקרים שלח אלי מנהל בית הדואר שטיפל במעטפות מכתב תשובה, בו פירט את הפעולות שבוצעו על פי בקשתי. למכתבי תשובה אלו צורפו טפסי האישורים על משלוח דואר רשום, אותם שמרתי והצמדתי אל המעטפה הרשומה כשזו חזרה אלי (ראה דוגמה למכתב תשובה).
לסיכום
בחינת המעטפות הרבות שהצטברו אצלי לאורך השנים בהן עסקתי בתיעוד מאפשרת כיום להבין טוב יותר את הדרך בה פעלו בתי הדואר של הרשות הפלסטינית בשנים הראשונות להקמתה.
אני אספן, חוקר ומתעד, העוסק זה שנים רבות בתחום תולדות הדואר של ארץ ישראל. אזור סוער זה של העולם עמד לאורך כל תולדותיו במוקד של מאבקים אלימים ושל חילופי שלטון, אשר השפיעו כמובן גם על הפריסה והטיב של שירותי הדואר שניתנו לתושבים.
קצב האירועים ומידת השפעתם על חיי התושבים הלכו וגברו עם השנים, ובמיוחד מאז מחצית המאה ה-19. האימפריה העות'מאנית אשר הגיעה לסוף דרכה בת 400 השנים תוך שהיא נכנעת להשפעתן של המעצמות הזרות, הכיבוש הבריטי ושלושים שנות שלטון המנדט שבאו בעקבותיו, והמאבק הישראלי-ערבי שהתלקח מאז החלטת האומות המאוחדות על חלוקת הארץ, כל אלו הותירו את חותמם על ההיסטוריה ועל תולדות הדואר של ארץ ישראל.
עובדת היותי בן התקופה נתנה לי את האפשרות לתעד מכלי ראשון את השפעת חילופי הממשל בדור האחרון. הייתי עד בשנת 1967 לצירוף שטחי רצועת עזה והגדה המערבית למדינת ישראל כחלק מן הניצחון במלחמת ששת הימים, ועסקתי שנים רבות בחקר ובתיעוד שירותי הדואר באזורים אלו. את מחקרי על התקופה הישראלית ועל התקופות שקדמו לה סיכמתי בעשרות מאמרים ובמספר ספרים שהוצאתי לאור, ובהם הצגתי את הממצאים שליקטתי ואת המסקנות אליהן הגעתי תוך לימוד ממצאים אלו.
היה זה אך טבעי שאמשיך בפעילות מחקרית זו גם בתקופה בה החל מימוש הסכמי אוסלו, וחלק מן השטחים הועבר לאחריות הרשות הפלסטינית. הייתה זו הזדמנות של "פעם בחיים" לתעד בזמן אמת את תהליך הקמת שירות דואר של מדינה חדשה.
הקמת דואר הרשות הפלסטינית
בתחילת שנת 1994, עם פרסום התוכניות הראשונות להקמת הרשות הפלסטינית ולהעברת השטחים הראשונים לסמכותה, התחלתי לעקוב באופן צמוד אחר התפתחות תוכניות אלו והמועד למימושן. במיוחד עקבתי אחר אותן פעילויות אשר הייתה להן השפעה על מתן שירותי הדואר בשטחים ששינו בעלות.
בניגוד לנהלים המסודרים והקבועים של דואר ישראל, בהם הסתייעתי בתיעוד תהליכי הסגירה של בתי הדואר הישראלים, לא פרסמה הרשות הפלסטינית שום הודעה לגבי השינויים העתידים לקרות בפעילות הדואר בשטחה. לא הייתה כל דרך לקבל מראש אינפורמציה על פתיחת בתי דואר, הכנסה לשימוש של חותמות חדשות, או כל שינוי אחר בהיקף ובטיב הפעילות.
מקורות האינפורמציה היחידים שעמדו לרשותי התבססו על אחת הדרכים הבאות:
1. ביקורים מזדמנים בסניף הדואר של יריחו (ורק בסניף זה).
2. שיחות טלפוניות והתכתבות עם מנהלי הדואר הפלסטיני ופקידיו ברחבי רצועת עזה והגדה המערבית.
3. ניתוח לאחר מעשה של המעטפות שנשלחו בדואר הפלסטיני, הן המעטפות המסחריות שעלה בידי להשיג והן המעטפות הרבות שאני יזמתי את המשלוח שלהן.
כהרגלי לאורך השנים, הכנתי כמות גדולה של מעטפות מבויילות והעברתי אותן מראש אל האחראים על שירותי הדואר. ביקשתי שהם יחתימו את המעטפות במועדים מסויימים וישלחו אותן בדואר. כך עשיתי על מנת לקבל את חותמות היום האחרון לפעילות הדואר הישראלי, וכך עשיתי גם על מנת לתעד את פתיחת בתי הדואר של הרשות הפלסטינית.
לאחר מעשה התברר לי להפתעתי כי הייתי היחיד אשר פעל בשיטתיות על מנת לתעד את פתיחת בתי הדואר של הרשות הפלסטינית. היה זה ניגוד גמור למה שהתרחש בשנת 1967, כאשר עשרות סוחרים ואספנים הכינו מאות ואלפי מעטפות שתיעדו את פתיחת בתי הדואר הישראלים בשטחי הגדה המערבית ורצועת עזה. בשנת 1995 לא עשה זאת איש מלבדי.
מעטפות "מסחריות" לעומת מעטפות "פילטליות"
99% מן המעטפות ששימשו אותי לצורך המחקר התיעודי שערכתי הן "פילטליות", ואילו לא יזמתי את המשלוח הן לא היו קיימות. עובדה זו זכתה לא אחת לביקורת.
אין חולק על כך שבמצב אידיאלי עדיף היה לבסס את המחקר על מעטפות "מסחריות" בלבד, כאלו שנשלחו כחלק מפעילות הדואר הרגילה בתקופה בה מדובר. עם זאת, חייבים המבקרים לשאול את עצמם האם ניתן היה בפועל לנהל מחקר תיעודי זה עם מעטפות מסחריות בלבד.
התשובה היא חד משמעית - לא!
היקף הפעילות של דואר הרשות הפלסטינית בראשית תקופת פעילותו היה נמוך ביותר. חלק מן השירותים אותם הציע לא זכו לביקוש כלל ובבתי דואר לא מעטים כמעט ולא הייתה פעילות.
בזכות המשלוח היזום של מעטפות "פילטליות" ניתן כיום לשקף את מגוון הפריטים והחותמות שהכין דואר הרשות הפלסטינית, ולהציג בפני אספן תולדות הדואר את מלא היקף השירותים אותם תוכנן להפעיל. יש לשקול את החיסרון שביוזמה ה"פילטלית" לעומת התיעוד המיוחד והבלעדי שלא ניתן היה להגיע אליו בדרך אחרת.
שיטת העבודה
כאמור, לאורך כל השנים בהן עסקתי בתיעוד תולדות הדואר של ארץ ישראל, יזמתי משלוח של מעטפות בצינורות הדואר הרגילים, תוך שאני מנסה להפעיל את כל שירותי הדואר שהוצעו לציבור. כך עשיתי גם כאשר תיעדתי את שירותי הדואר הפלסטינים.
בסוף שנת 1994 התבשרנו על הופעת הבולים של הרשות הפלסטינית, אשר הודפסו בגרמניה והופצו על ידי סוחרי בולים בעולם ובארץ. התחלתי לרכוש את הבולים האלו ממקורות שונים, הן מן הסוכן של בית הדפוס והרשות בגרמניה והן מסוחרים ישראלים. צברתי מלאי של בולים והמתנתי למועד הפעלת חותמות הדואר בבתי הדואר ברצועת עזה וביריחו.
מאחר ולא ידעתי מתי יופעלו החותמות, איזה בתי דואר יפתחו ולמי ניתן יהיה לפנות על מנת לקבל את השירות, נערכתי בצורה היסודית והרחבה ביותר שניתן. רכשתי אלפי מעטפות ריקות, אותן חילקתי לקבוצות שונות, כפי שיפורט בהמשך. לאחר רישום הכתובת וסוג השירות המבוקש על כל מעטפה, הכנתי עבור כל בית דואר פוטנציאלי חבילה שהכילה תמהיל מגוון של מעטפות.
כאמור, על מנת לקבל תמונה רחבה ומדוייקת ככל האפשר של המצב בדואר הפלסטיני, ועל מנת לתעד את מגוון השירותים שהוצעו לציבור, הכנתי מעטפות מסוגים שונים:
מועד המשלוח: כאשר העברתי למנהלי הדואר ברשות הפלסטינית את חבילות המעטפות למשלוח, ביקשתי כי לא ישלחו את כולן ביום אחד. חלק מן המעטפות יוחתמו וישלחו ביום הראשון להפעלת בית הדואר, ואילו יתר המעטפות ישלחו בהדרגה לאורך הימים הבאים לפעילות בית הדואר. כך עלה בידי ללמוד על היקף הפעילות של אותו בית דואר, וזאת על ידי בחינת מספרי תוויות הרישום שהודבקו על המעטפות.
סוג השירות: ביקשתי ממנהלי הדואר שחלק מן המעטפות ישלחו בדואר רגיל וחלק בדואר רשום (כדי לבחון את שיטת הרישום). חלק מן המעטפות שלחתי בדואר אקספרס, וביקשתי שיטפלו במעטפות גדולות כמו בחבילה.
הביול: לאורך כל התקופה בה עקבתי אחר פעילות הדואר הפלסטיני (בשנים 1994 - 2001), רכשתי כמות גדולה מאוד של בולים, הן בבתי הדואר המקומיים והן ישירות מן המדפיס בגרמניה. חלק מן המעטפות העברתי אל מנהלי הדואר כשהן מבויילות, וזאת על מנת להבטיח שימוש בכל סוגי הבולים שהונפקו. חלק אחר מן המעטפות העברתי אל מנהלי הדואר כשהן לא מבויילות (בצירוף המחאות דואר לכיסוי העלות), וביקשתי שיודבקו עליהן מגוון של בולים מהמלאי המצוי בבית הדואר. כך למדתי איזה בולים נמכרים בפועל בבתי הדואר השונים.
היעד: על המעטפות טרחתי לרשום מגוון גדול מאוד של יעדים. חלק מן המעטפות נשלחו אל כתובתי הפרטית בישראל, וחלק נשלחו אל כתובות של ידידים בחו"ל, אשר דאגו לקבל את המעטפות ולהחזירן אלי. במקרים רבים שלחתי את המעטפות בדואר רשום אל כתובות שאינן קיימות, הן בתוך שטח הרשות הפלסטינית והן במגוון יעדים ברחבי תבל. מרבית המעטפות הוחזרו אל השולח ואפשרו לי ללמוד על טיב קשרי הדואר של הרשות הפלסטינית עם מדינות שונות, כולל ארצות ערב.
חוקיות המשלוח: לא אחת ניסתי לבחון את גבולות המערכת, ואת הדרך בה היא מגיבה להפרות של נהלי המשלוח. בתקופה בה היו בולי הרשות הפלסטינית תקפים לביול רק בתוך יריחו ורצועת עזה שלחתי מעטפות ועליהן בולים פלסטינים אל כתובות בישראל ובחו"ל. בתקופות אחרות הדבקתי על המעטפות בולים פלסטינים מן ההנפקות שהוחרמו על ידי ישראל.
חבילה זו הוכנסה אל מעטפה גדולה (ראה דוגמאות) בצירוף מכתב נלווה, באנגלית ובעברית, ובו פרטתי את השירות שאני מבקש לקבל.
כאמור, לאורך השנים הכנתי אלפי מעטפות מסוגים שונים והעברתי אותן מראש אל האחראים על הדואר בגדה המערבית וברצועת עזה. הפעילות כולה נוהלה באמצעות הדואר, ולמעט מספר ביקורים בבית הדואר של יריחו (אליו הגעתי בשלהי תקופת השלטון הישראלי), לא נכחתי באף אחד מן המקומות בהן הוחתמו המעטפות.
לאחר כל סבב של העברת מעטפות למנהלי הדואר הפלסטיני המתנתי בקוצר רוח לקבלת המענה. המעטפות חזרו אלי בכמה נתיבים שונים:
1. מעטפות שנשלחו אל כתובתי הפרטית הגיעו אלי באמצעות דואר ישראל.
2. מעטפות שנשלחו אל חברים בחו"ל הוחזרו אלי במרוכז על ידי הנמענים בתוך מעטפות גדולות.
3. מעטפות שנשלחו אל כתובות לא קיימות, וחזרו אל "השולח" באחד מבתי הדואר הפלסטינים, הוחזרו אלי במרוכז על ידי מנהל בית הדואר בתוך מעטפה גדולה (ראה דוגמאות).
תיעוד היום הראשון להפעלת דואר הרשות הפלסטינית
בחודש דצמבר 1994 שלחתי אל מנהל הדואר המרכזי ברצועת עזה חבילה גדולה ובה מאות מעטפות מסוגים שונים המחולקות לקבוצות על פי בתי דואר. במכתב הנלווה ביקשתי להחתים את המעטפות ולשלוח אותן ביום הראשון להפעלת בית הדואר ביישוב (ראה דוגמה למכתב בקשה).
בנוסף, ביקשתי להחתים להחתים ולשלוח קבוצה נוספת של מעטפות ביום השני לפעילות הדואר ביישוב (ראה דוגמה למכתב הבקשה).
התוצאה הייתה טובה מאוד, ואף עלתה על המצופה. המעטפות שנשלחו אלי הוחתמו בחותמות מטיפוס גשר, אשר שימשו את הדואר הפלסטיני תקופה קצרה של כחודשיים בלבד והוחלפו בחותמות מתכת מתוצרת גרמניה. מאחר והפעילות הכללית של הדואר בחודשים הראשונים הייתה מועטה מאוד, ואני הייתי היחיד שטרח לתעד באופן שיטתי את פתיחת בתי הדואר הפלסטיני, המעטפות שיזמתי מהוות את עיקר התיעוד של חותמות נדירות אלו (ראה דוגמה חריגה למכתב מסחרי מתקופה זו).
לאחר מעשה התברר כי הבקשה להחתים את המעטפות גם ביום השני לפעילות הדואר הייתה בעלת חשיבות ראשונה במעלה. בזכות זאת עלה בידי לתעד את שני השלבים להפעלת בתי הדואר, הן את היום הראשון הרשמי (1.1.1995) והן את היום הראשון בפועל (10.1.1995).
תיעוד פעילויות נוספות של דואר הרשות הפלסטינית
המשכתי לשלוח קבוצות של מעטפות אל מנהלי הדואר האזוריים וביקשתי שישלחו אותן בעת פתיחת סניפי דואר חדשים. כך עלה בידי לתעד שורה ארוכה של אירועים בפעילות דואר הרשות הפלסטינית.
1. פתיחת בתי דואר נוספים ברצועת עזה.
2. פתיחת בתי הדואר בגדה המערבית במסגרת הסכמי אוסלו ב'.
3. פתיחת בתי דואר נוספים בגדה המערבית.
4. פתיחת קווי דואר נע בגדה המערבית (שלא הופעלו).
5. התפתחות המאבק עם דואר ישראל.
בחלק קטן מן המקרים צרפתי הנחיות מדוייקות לגבי תאריכי המשלוח של המעטפות. במרבית המקרים בקשתי באופן כללי לשלוח את המעטפות ביום הפעלת בית דואר חדש, או מיד עם הגעתן למנהל בית הדואר. במקרים אלו בחירת מועד המשלוח נעשתה על ידי מנהל בית הדואר המקומי (ראה דוגמה למכתב עם הנחיות).
בחלק מן המקרים שלח אלי מנהל בית הדואר שטיפל במעטפות מכתב תשובה, בו פירט את הפעולות שבוצעו על פי בקשתי. למכתבי תשובה אלו צורפו טפסי האישורים על משלוח דואר רשום, אותם שמרתי והצמדתי אל המעטפה הרשומה כשזו חזרה אלי (ראה דוגמה למכתב תשובה).
לסיכום
בחינת המעטפות הרבות שהצטברו אצלי לאורך השנים בהן עסקתי בתיעוד מאפשרת כיום להבין טוב יותר את הדרך בה פעלו בתי הדואר של הרשות הפלסטינית בשנים הראשונות להקמתה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה