ביום 30 באפריל 1996 שלח מדור הבקורת של דואר ישראל דרישה לתשלום קנס בגין דבר דואר שבוייל בביול חסר. הדרישה נרשמה על טופס ד.ט. 524 ונשלחה אל הנמען בחברון. הסכום שנדרש (כפל דמי הדואר החסרים בתוספת אגרת טיפול) היה 8.10 ש"ח.
הנמען שילם את הקנס באמצעות בולי הרשות הפלסטינית בסכום של 810 פילס. הבולים הודבקו על טופס דרישת התשלום ונשלחו מבית הדואר של דורא ביום 21 במאי 1996. הטופס הוחתם בחותמת מעבר של דואר חברון ביום 27 במאי 1996 ונשלח אל מדור הבקורת של דואר ישראל.
המעטפה נשלחה בדואר רשום בסניף הדואר של אל בירה, והוחתמה בחותמת הגומי "אל בירה 1" ביום 16 במרץ 1996. החותמת הוטבעה הן על גבי הבולים והן בצידה האחורי של המעטפה.
המעטפה הגיעה אל סילוואד והוחתמה בחותמת הגומי "סילוואד 1" ביום 19 במרץ 1996. כאשר התברר שהנמען אינו ידוע, הוחתמה המעטפה בחותמת המתכת "סילוואד" והוחזרה לשולח ביריחו, שם הוטבעה חותמת הגעה ביום 24 במרץ 1996.
מעטפה זו מהווה דוגמה לתקופה בה החל השימוש בחותמות המתכת בבתי הדואר של הגדה המערבית, ולאופן בו המשיכו חותמות הגומי וחותמות המתכת לשמש במקביל.
אחד הבולים שהודבקו על המעטפה, שנשלחה בדואר רשום ביום 18 ביוני 1997 מבית הדואר של אבווין, סתר את נוסח ההסכם עם ישראל. אנשי הרשות הפלסטינית, שהתחייבו במסגרת הפעלת הסכם אוסלו ב' שלא להתיר שימוש בבולים כאלו (ראה פירוט במאמר המצורף), כיסו את הבול הבעייתי בבול אחר.
מבט מקרוב על הבול עם דמות האישה בלבוש עממי מאפשר לראות כי מתחתיו מודבק בול אחר, מסדרת "בול על בול", בעל ערך נקוב של 150 פילס.
קל לזהות את הבול המוסתר בעזרת צבע הפסים שעל שולי הבול מימין.
לא ברור כיצד שילמו פקידי הדואר את מחיר הבול ששימש להסתרת הבול הבעייתי, ומדוע בחרו בבול שערכו הנקוב עולה על זה של הבול המקורי.
המעטפה נשלחה לרצועת עזה, ולאחר שהנמען לא אותר הוחזרה המעטפה אל השולח באמצעות סניף הדואר הישראלי של "מבוא עזה".
שלושת הבולים שהודבקו על המעטפה, שנשלחה בדואר רשום ביום 8 בנובמבר 1995 מבית הדואר של דיר אל גוסון (היום הראשון להפעלת בית הדואר), סתרו את נוסח ההסכם עם ישראל. אנשי הרשות הפלסטינית, שהתחייבו במסגרת הפעלת הסכם אוסלו ב' שלא להתיר שימוש בבולים כאלו (ראה פירוט במאמר המצורף), כיסו את הבולים הבעייתיים באמצעות מדבקות לבנות.
על המדבקות הוטבעה חותמת בנוסח "הרשות הפלסטינית - דמי הדואר שולמו".
במבט מקרוב על החלק המכוסה ניתן לראות כי המדבקות מכסות על שלושה בולים:
1. בול מסדרת הנשרים בערך נקוב של 400 מילס.
2. בול מסדרת הנשרים בערך נקוב של 100 מילס.
3. בול מסדרת הנוף בערך נקוב של 20 מילס.
פקיד הדואר הקפיד להסתיר היטב את הבולים, והקצה השמאלי של בול מספר 1, שלא כוסה היטב על ידי המדבקה, נתלש על ידי הפקיד.
המעטפה, שנשלחה לארצות הברית, הגיעה ליעדה כעבור שלושה חודשים.
בהסכם בין ישראל והרשות הפלסטינית נקבע כי הבולים של הרשות יהיו תקפים רק לצורך משלוח מכתבים בתוך שטח הרשות הפלסטינית. דברי דואר המיועדים למקומות אחרים חייבים היו להיות מבויילים בבולים ישראלים.
בחודשים הראשונים לפעילות דואר הרשות הפלסטינית העלימה ישראל עין מהפרות של ההסכם, אולם מאז חודש יולי 1995, בעקבות הנחייה של הדרג המדיני, הוחלט להגביר את הפיקוח ולעמוד על מילוי ההסכם.
רשות הדואר פרסמה הודעה לקהל ובה רענון של נוסח ההסכם והנחייה להתייחס אל מעטפות המבויילות בבולים של הרשות הפלסטינית כאל מכתבים לא מבויילים. פקידי הדואר הישראלים הונחו להחזיר מכתבים כאלו אל השולח בדרישה להדביק בולים ישראלים (ראה את נוסח ההודעה).
המכתב שלהלן נשלח מעזה ביום 27 באוגוסט 1995, והיה מיועד אל ביר זית (בה פעל במועד זה בית דואר ישראלי). על המכתב הודבקו בולים פלסטינים בערך נקוב של 100 מילס.
המכתב נעצר בבית המיון הישראלי והוחזר לשולח בצירוף חותמת הדורשת להדביק בולים ישראלים.
המכתב הוחזר אל השולח בבית הדואר של יריחו, לשם הגיע ביום 19 בספטמבר 1995. בול ישראלי בערך נקוב של שקל חדש אחד הודבק על חזית המכתב, והמכתב נשלח שוב.
המכתב הגיע ביום 10 באוקטובר 1995 לבית הדואר הישראלי של ביר זית, שם לא הצליחו לאתר את הנמען. המכתב הוחזר שוב לשולח, והגיע אל בית הדואר של יריחו ביום 18 באוקטובר 1995.
דוגמה נוספת למכתב שהוחזר עקב ביול לא תקין
בתקופת שבין סגירת בתי הדואר הישראלים ועד ליום הראשון הרשמי להפעלת דואר הרשות הפלסטינית ביום 1 בינואר 1995, בתי הדואר כמעט ולא תפקדו. לאורך מרבית התקופה לא היו כלל בולים, וגם כאשר הם התקבלו לקראת סוף שנת 1994 לא היו חותמות דואר. לפיכך מכתבים מתקופה זו נדירים מאוד.
המכתב נשלח בדואר רשום ביום 28 בדצמבר 1994 מבית הדואר של יריחו.
הבול שהודבק על המעטפה בוטל בעזרת עט, וליד הבול נרשם בכתב יד תאריך המשלוח (לא הייתה עדיין חותמת במועד זה).
בבית הדואר של יריחו לא היו עדיין תוויות רישום, ומספר המעקב נרשם בכתב יד בצידה השמאלי של המעטפה (מספר זה כוסה בשלב מאוחר יותר באמצעות תווית רישום מסודרת בסניף הדואר של עזה 6). ניתן לראות את שאריות הרישום בעט מתחת לתווית.
המעטפה נשלחה אל הנמען ברצועת עזה, והגיעה אל בית המיון המרכזי של עזה ביום 3 בינואר 1995, שלושה ימים לאחר היום הראשון הרשמי לפעילות הדואר. היא הוחתמה במועד זה בחותמת של "עזה 3" (השימוש המוקדם ביותר הידוע של חותמת זו).
המכתב הועבר לטיפול סניף הדואר של עזה 6, ולאחר שכשל הניסיון לאתר את הנמען, הועבר המכתב חזרה לבית המיון (עזה 3) ומשם הוחזר לשולח בעיר רחובות שבישראל (חותמת בחזית המעטפה).
בתקופת שבין סגירת בתי הדואר הישראלים ועד ליום הראשון הרשמי להפעלת דואר הרשות הפלסטינית ביום 1 בינואר 1995, בתי הדואר כמעט ולא תפקדו. לאורך מרבית התקופה לא היו כלל בולים, וגם כאשר הם התקבלו לקראת סוף שנת 1994 לא היו חותמות דואר. לפיכך מכתבים מתקופה זו נדירים מאוד.
המכתב נשלח בדואר רשום ביום 28 בדצמבר 1994 מבית הדואר של יריחו.
הבולים שהודבקו על המעטפה בוטלו בעזרת עט, ובפינה הימנית העליונה נרשם בכתב יד תאריך המשלוח (לא הייתה עדיין חותמת במועד זה). בבית הדואר של יריחו לא היו עדיין תוויות רישום, ומספר המעקב נרשם בכתב יד בצידה השמאלי התחתון של המעטפה. המכתב נרשם פעם נוספת, באמצעות תווית רישום מסודרת, בסניף הדואר של עזה 5.
המעטפה נשלחה אל הנמען ברצועת עזה, והגיעה אל בית המיון המרכזי של עזה ביום 3 בינואר 1995, שלושה ימים לאחר היום הראשון הרשמי לפעילות הדואר. היא הוחתמה במועד זה בחותמת של "עזה 3" (השימוש המוקדם ביותר הידוע של חותמת זו).
המכתב הועבר לטיפול סניף הדואר של עזה 5, ולאחר שכשל הניסיון לאתר את הנמען, הוא הוחזר לשולח.
שירותי הדואר של הרשות הפלסטינית הציעו ללקוחותיהם את האפשרות לשלוח מכתבים אל ארצות ערב השונות, כולל אלו שלא קיימו קשרי דואר עם מדינת ישראל. רצף המעטפות המובאות בהמשך נשלחו אל כתובות לא קיימות במדינות ערביות שונות, וזאת כדי לבחון את טיב השירות ואת משך הזמן שאורך המשלוח. בחלק מן המקרים ניתן ללמוד באמצעות החותמות שהוטבעו על המעטפות על הנתיב בו הועברו המכתבים ליעדם. כך לדוגמה ניתן לראות כי המכתב שנשלח לעירק נותב דרך ירדן.
מצרים - נשלח מדואר קבטיה ביום 26 ביולי 1999
אירן - נשלח מדואר דיר דבואן ביום 28 בדצמבר 1999
עירק - נשלח מדואר עזה ביום 7 במאי 2000
ערב הסעודית - נשלח מדואר רמאללה ביום 12 במאי 2001
סוריה - נשלח מדואר רמאללה ביום 3 ביולי 2001
תימן - נשלח מדואר כפל חארס ביום 24 ביולי 2001
במהלך החודשים הראשונים של שנת 1995, ראשית תקופת פעילותו של דואר הרשות הפלסטינית, היקף השימוש בו היה קטן מאוד. למעשה, מרבית פריטי הדואר הידועים מתקופה זו הוכנו ביוזמתי. מסיבה זו כמעט כל החותמות מטיפוס גשר הקיימות כיום הוטבעו על פריטים שאני יזמתי את המשלוח שלהם.
הגלויה המצורפת היא אחת הדוגמאות הבודדות הידועות של פריט בולאי שנשלח באופן מסחרי בתקופת הפעילות הראשונה של הדואר הפלסטיני. המדובר בגלויה תיירותית אשר נשלחה ביום 12 בינואר 1995 מבית הדואר של יריחו ומוענה לכתובת בירדן.
על פי הנוהל שהיה תקף באותו זמן למשלוח דואר אל מחוץ לשטחי הרשות הפלסטינית הודבקו על הגלויה בולי דואר ישראלים (אשר נמכרו בבית הדואר של יריחו) והם בוטלו בחותמת מטיפוס גשר של יריחו.
בשנים הראשונות לפעילות דואר הרשות הפלסטינית כמעט ולא נעשו ניסיונות להכנת פריטי מזכרת, דוגמת מעטפות יום ראשון. הן רשויות הדואר הפלסטיני והן אספנים וסוחרים פרטיים נמנעו משום מה מלהכין פריטים כאלו.
הדוגמה היחידה שעלה בידי לאתר הוכנה על ידי גורם לא ידוע לרגל פתיחת סניף הדואר "רפיח טרמינל".
המעטפה נשלחה למצרים מדואר יריחו ביום 22 באוגוסט 1995. בהתאם לנוהל שסוכם בין דואר ישראל ובין דואר הרשות הפלסטינית, הודבקו על המעטפה בולים ישראלים שהוחתמו בחותמת המתכת של יריחו.
החותמות בצידה האחורי של המעטפה מעידות כי הגיעה ליעדה וטופלה על ידי הדואר המצרי.
