עד לשנים האחרונות, קודם להופעת תוויות הרישום המבוססות על קריאה ממוחשבת של ברקוד, נהוג היה להשתמש בתוויות רישום דביקות, אותן הצמיד הפקיד אל המעטפה הרשומה. את המספר הרשום על התווית נהג הפקיד להעתיק בכתב יד הן לאישור המשלוח שנמסר לשולח, והן לספרי המעקב של בית הדואר. מספר זה הועתק ונרשם בכל אחת מהתחנות בהן טופל דבר הדואר הרשום, עד למסירתו לידי הנמען.
את התוויות נהוג היה להדפיס בגלילים שכללו 1000 תוויות כל אחד. הגליל הראשון התחיל במספר 0001 והסתיים במספר 1000, הגליל השני התחיל במספר 1001 והסתיים במספר 2000, וכך הלאה.
דוגמה לגליל תוויות רישום מסניף הדואר הישראלי "מרכז תעשיה ר/עזה" המכיל 1000 תוויות, במספרים 3001 עד 4000.
דוגמה לגליל תוויות רישום מסניף הדואר הישראלי "אל בוריג'" המכיל 1000 תוויות, במספרים 04001 עד 05000.
פקידי הדואר נהגו בדרך כלל להשתמש בתוויות על פי סדר הופעתן בגליל, וזאת על מנת להקל על איתור הרישום בספר המעקב במקרה של איתור דבר דואר שאבד. מאותה סיבה לא היה נהוג להשתמש ביותר מגליל אחד בו זמנית.
עם זאת, לא הייתה כל חובה להשתמש בגלילים השונים על פי סדר מסויים, ובהחלט יתכן שהגליל השלישי (זה המכיל את תוויות מספר 2001 -3000) היה בשימוש לפני הגליל השני (זה המכיל את תוויות מספר 1001 - 2000).
בחינת מספרי תוויות הרישום בהם השתמשו בבית הדואר בהפרש של מספר ימים (או אף שבועות, כאשר מדובר בבית דואר קטן), מאפשר ללמוד על היקף הפעילות של בית הדואר.
מעבר לרשימות מקבילות
חותמות מיוחדות - חותמות חג המולד - החותמות
14 בדצמבר 1998 - ביקור הנשיא קלינטון
4 בדצמבר 1999 - תחילת אירועי בית לחם (שגוי)
איות שגוי של מילה (SIRMOIES במקום CEREMONIES)
4 בדצמבר 1999 - תחילת אירועי בית לחם (מתוקן)
31 בדצמבר 1999 - המילניום
1 בינואר 2000 - המילניום
20 במרץ 2000 - ביקור האפיפיור
מעבר לרשימות מקבילות
חותמות מיוחדות - חותמות חג המולד - המעטפות
14 בדצמבר 1998 - ביקור הנשיא קלינטון
4 בדצמבר 1999 - תחילת אירועי בית לחם (שגוי)
איות שגוי של מילה (SIRMOIES במקום CEREMONIES)
4 בדצמבר 1999 - תחילת אירועי בית לחם (מתוקן)
31 בדצמבר 1999 - המילניום
1 בינואר 2000 - המילניום
20 במרץ 2000 - ביקור האפיפיור
ביום 30 באפריל 1996 שלח מדור הבקורת של דואר ישראל דרישה לתשלום קנס בגין דבר דואר שבוייל בביול חסר. הדרישה נרשמה על טופס ד.ט. 524 ונשלחה אל הנמען בחברון. הסכום שנדרש (כפל דמי הדואר החסרים בתוספת אגרת טיפול) היה 8.10 ש"ח.
הנמען שילם את הקנס באמצעות בולי הרשות הפלסטינית בסכום של 810 פילס. הבולים הודבקו על טופס דרישת התשלום ונשלחו מבית הדואר של דורא ביום 21 במאי 1996. הטופס הוחתם בחותמת מעבר של דואר חברון ביום 27 במאי 1996 ונשלח אל מדור הבקורת של דואר ישראל.
המעטפה נשלחה בדואר רשום בסניף הדואר של אל בירה, והוחתמה בחותמת הגומי "אל בירה 1" ביום 16 במרץ 1996. החותמת הוטבעה הן על גבי הבולים והן בצידה האחורי של המעטפה.
המעטפה הגיעה אל סילוואד והוחתמה בחותמת הגומי "סילוואד 1" ביום 19 במרץ 1996. כאשר התברר שהנמען אינו ידוע, הוחתמה המעטפה בחותמת המתכת "סילוואד" והוחזרה לשולח ביריחו, שם הוטבעה חותמת הגעה ביום 24 במרץ 1996.
מעטפה זו מהווה דוגמה לתקופה בה החל השימוש בחותמות המתכת בבתי הדואר של הגדה המערבית, ולאופן בו המשיכו חותמות הגומי וחותמות המתכת לשמש במקביל.
אחד הבולים שהודבקו על המעטפה, שנשלחה בדואר רשום ביום 18 ביוני 1997 מבית הדואר של אבווין, סתר את נוסח ההסכם עם ישראל. אנשי הרשות הפלסטינית, שהתחייבו במסגרת הפעלת הסכם אוסלו ב' שלא להתיר שימוש בבולים כאלו (ראה פירוט במאמר המצורף), כיסו את הבול הבעייתי בבול אחר.
מבט מקרוב על הבול עם דמות האישה בלבוש עממי מאפשר לראות כי מתחתיו מודבק בול אחר, מסדרת "בול על בול", בעל ערך נקוב של 150 פילס.
קל לזהות את הבול המוסתר בעזרת צבע הפסים שעל שולי הבול מימין.
לא ברור כיצד שילמו פקידי הדואר את מחיר הבול ששימש להסתרת הבול הבעייתי, ומדוע בחרו בבול שערכו הנקוב עולה על זה של הבול המקורי.
המעטפה נשלחה לרצועת עזה, ולאחר שהנמען לא אותר הוחזרה המעטפה אל השולח באמצעות סניף הדואר הישראלי של "מבוא עזה".
שלושת הבולים שהודבקו על המעטפה, שנשלחה בדואר רשום ביום 8 בנובמבר 1995 מבית הדואר של דיר אל גוסון (היום הראשון להפעלת בית הדואר), סתרו את נוסח ההסכם עם ישראל. אנשי הרשות הפלסטינית, שהתחייבו במסגרת הפעלת הסכם אוסלו ב' שלא להתיר שימוש בבולים כאלו (ראה פירוט במאמר המצורף), כיסו את הבולים הבעייתיים באמצעות מדבקות לבנות.
על המדבקות הוטבעה חותמת בנוסח "הרשות הפלסטינית - דמי הדואר שולמו".
במבט מקרוב על החלק המכוסה ניתן לראות כי המדבקות מכסות על שלושה בולים:
1. בול מסדרת הנשרים בערך נקוב של 400 מילס.
2. בול מסדרת הנשרים בערך נקוב של 100 מילס.
3. בול מסדרת הנוף בערך נקוב של 20 מילס.
פקיד הדואר הקפיד להסתיר היטב את הבולים, והקצה השמאלי של בול מספר 1, שלא כוסה היטב על ידי המדבקה, נתלש על ידי הפקיד.
המעטפה, שנשלחה לארצות הברית, הגיעה ליעדה כעבור שלושה חודשים.
בהסכם בין ישראל והרשות הפלסטינית נקבע כי הבולים של הרשות יהיו תקפים רק לצורך משלוח מכתבים בתוך שטח הרשות הפלסטינית. דברי דואר המיועדים למקומות אחרים חייבים היו להיות מבויילים בבולים ישראלים.
בחודשים הראשונים לפעילות דואר הרשות הפלסטינית העלימה ישראל עין מהפרות של ההסכם, אולם מאז חודש יולי 1995, בעקבות הנחייה של הדרג המדיני, הוחלט להגביר את הפיקוח ולעמוד על מילוי ההסכם.
רשות הדואר פרסמה הודעה לקהל ובה רענון של נוסח ההסכם והנחייה להתייחס אל מעטפות המבויילות בבולים של הרשות הפלסטינית כאל מכתבים לא מבויילים. פקידי הדואר הישראלים הונחו להחזיר מכתבים כאלו אל השולח בדרישה להדביק בולים ישראלים (ראה את נוסח ההודעה).
המכתב שלהלן נשלח מעזה ביום 27 באוגוסט 1995, והיה מיועד אל ביר זית (בה פעל במועד זה בית דואר ישראלי). על המכתב הודבקו בולים פלסטינים בערך נקוב של 100 מילס.
המכתב נעצר בבית המיון הישראלי והוחזר לשולח בצירוף חותמת הדורשת להדביק בולים ישראלים.
המכתב הוחזר אל השולח בבית הדואר של יריחו, לשם הגיע ביום 19 בספטמבר 1995. בול ישראלי בערך נקוב של שקל חדש אחד הודבק על חזית המכתב, והמכתב נשלח שוב.
המכתב הגיע ביום 10 באוקטובר 1995 לבית הדואר הישראלי של ביר זית, שם לא הצליחו לאתר את הנמען. המכתב הוחזר שוב לשולח, והגיע אל בית הדואר של יריחו ביום 18 באוקטובר 1995.
דוגמה נוספת למכתב שהוחזר עקב ביול לא תקין
